אם חושבים על זה לעומק, אנחנו מגיעים לעולם כמו חייזר שמגיע לפלנטה חדשה. דמיינו תינוק שנולד, יש לו אפס מודעות לגבי איך להתנהג בעולם, אין לו אגו, אין לו דימוי עצמי נמוך, אין לו לחצים, דאגות ומתחים, הוא אפילו לא דובר את השפה של הכוכב הזה. אבל כן יש לו תחושות, רגשות ורצונות משלו שאותם הוא מוציא החוצה אבל בעולם יש כללים שסותרים את זה, אז המשפחה שלו מכוונת אותו על פי מה מקובל מה אסור, "אל תעשה את הפרצוף הזה לסבתא", "תן נשיקה לדודה שאתה לא אוהב", "ככה לא מתנהגים". פתאום הסביבה מקבלת או דוחה אותנו על פי ההתנהגות שלנו. לא נותר לאותו חייזר שהגיע לכוכב החדש, להסתכל מסביב וללמוד אם הוא רוצה לשרוד את העולם המבלבל הזה.
לאן אנחנו מסתכלים להשראה? איפה הכי נגיש לנו ללמוד?
אז יש לנו את הסביבה הקרובה אלינו משפחה וחברים, אבל אם אנחנו לא מוצאים שם מודל אנחנו מחפשים אותו בחוץ בטלוויזיה וברשתות החברתיות. זה יכול להיות הגיבור בסדרה וזה יכול להיות הנבל. אז אנחנו מתחילים לחקות את ההתנהגות שאנחנו חושבים שהם יתנהגו בסיטואציות מסוימות בחיים שלנו. אבל זה מספיק? לא! כי החיים הם דינמיים ולא כמו סרט שהולך בקו ישר לתוצאה אחת.
לכל מילה ומעשה יש השלכות שלרוב אנחנו לא מאושרים מהם אבל אנחנו ממשיכים לנסות, להשתכלל ולצפות אבל כמו שאמר אלברט איינשטיין
"הגדרה של טירוף זה לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם אחר פעם ולצפות שהתוצאה תשתנה"
ואנחנו הופכים למתוסכלים יותר ומתחילים עם מחשבות של "אולי אני לא מספיק טוב/ה, אולי אני לא ראוי" אבל אני מבטיח לכם שזה בולשיט.
אותנטיות:
בסופו של יום זה מסתכם בלהיות אותנטיים, להרגיש בנוח בעור של עצמנו. קל להגיד אה? אחרי הכל איך אפשר לדעת מה המצב האותנטי שלי אם פיתחתי דמות או כמה דמויות? איך אני יודע אם מה שאני מוריד זה "מסיכה/תחפושת" או שזה באמת אני.
אז אם עוד לא עשיתם את "אתגר המראה" שלי רוצו עכשיו לעשות אותו כי הוא יהיה הדבר הראשון שיפתח לכם את העיניים למי אתם באמת. אבל אם אתם רוצים הצצה קטנטונת, לכו עכשיו למראה ובמשך 5 דקות תסתכלו על הדמות של האדם הזר שמולכם ותנתחו אותו.
חלק מהתובנות שיקפצו לכם לעין זה ההפרדה בין האדם שאתם באמת, אותו אדם שכולם רואים חוץ מכם והמסיכה ששמתם על עצמכם. אם אתם כבר מול המראה אני אתן לכם כמה טיפים שלא רק ישדרו ביטחון עצמי אמיתי אלא גם ישפיעו על המוח ויפרישו הורמונים כמו טסטוסטרון וקורטיזול שאחראים על ביטחון עצמי ורוגע.
עמוד ישר
מכירים את זה שהייתם ילדים ואמרו לכם שב זקוף או עמוד ישר?
זה לא סתם, פעם זה היה חלק מהחינוך, כבר אז הם ידעו שיציבה משדרת ביטחון עצמי ויציבות. היום הנושא הזה נשחק ממש ומעטים ההורים והילדים שמקפידים על זה וחבל כי הם מפספסים המון. הם מפספסים את העובדה שאנשים יתפסו אותם כאנשים בעלי ביטחון עצמי, נוכחות ויציבות ולא רק זה אלא הפרשה של חומרים במוח שמעודדים ביטחון עצמי גבוה, כוח ושליטה.
כוח אמיתי הוא ברוגע
הרבה אנשים חושבים שכוח מגיע כשאתה כועס מהר, צועק, מנופף בידיים, מאיים. אז ממש לא, זו הגדרה של בריון ובריונים עושים את זה כי הם מפחדים שיראו אותם חלשים. אם תסתכלו על אנשים חזקים פיזית ואפילו על אנשי העולם התחתון הם בכלל לא צועקים או כועסים, הם בטוחים בעצמם, הם יודעים מה הכוח האמיתי שלהם ולכן הם רגועים.
לכן זה לא משנה באיזה סיטואציה אתם נמצאים, תרפו את השרירים המתוחים שלכם, בכתפיים, בפנים, בשכמות ובבטן.
האדם שמולכם יבין שאתם לא מתרגשים ויכבד אתכם.
פני פוקר תשאירו לפוקר
אחת הטעויות שרבים עושים בדור הזה ושוב בגלל הדמויות שהם פוגשים בטלוויזיה זה "פני הפוקר" או מבט קשוח, הסיבה לזה היא שאנשים רואים דמויות של אנשים חזקים שפשוט לא מראים רגשות ונוצרה תפיסה כאילו אדם שמראה רגש כלשהו אז הוא חלש. אז הם משקיעים מאמצים לאבד מהאותנטיות שלהם ולהדחיק רגשות אפילו טובים כמו שמחה. הדבר הזה מנוון את שרירי הפנים ובהמשך מנוון במוח את האזורים שמפרישים את ההורמונים הרלוונטים לאותם רגשות שאותו אדם נלחם להדחיק.
לכן אני ממליץ לכם לאפשר לעצמכם לחייך להיות עצמכם, להרגיש ולהביע את זה החוצה. אנשים מתמגנטים הרבה יותר לאנשים אופטימיים יותר מכל סוג אדם אחר. בנוסף ככל שתחזקו את החיוך ככה יופרשו במוח הורמונים שמקושרים לשמחה בצורה הרבה יותר מהירה וקלה ויהפוך אתכם לכאלה.
אז מה עושים עם "פני פוקר"? משאירים לפוקר.
תנסו אפילו רק את העצות האלה ואני מבטיח לכם שאתם תראו שינוי מיידי בתגובות של הסביבה כלפיכם.
אם אתם רוצים ללמוד עוד, אני מזמין אתכם לקורסים שלי שמרחיבים על זה הרבה יותר.
