«יש לי את זה בפנים, זה פשוט לא יוצא». משפטים כאלה אני שומע מאנשים שמגיעים אליי. אנשים מבוגרים, עם עבודה, עם משפחה, שבתוך חדר מלא אנשים פשוט נעלמים. ואני מבין אותם טוב מאוד, כי פעם זה היה המשפט שלי.
הייתי ילד ביישן ומגמגם
הייתי הצעיר במשפחה, ילד ביישן ומגמגם. כשניסיתי להגיד משהו, או שלא שמעו אותי, או שהשתיקו אותי. הקול שלי פשוט לא היה נשמע. בגיל 13 התחלתי ללמוד שפת גוף, ושפת גוף באמת שינתה לי את החיים. אותו ילד היה אחר כך לוחם בגולני, והיום הוא עומד מול קהל ומרצה בארגונים.
אני לא מספר את זה כדי להגיד שזה קל. אני מספר את זה כי לא נולדתי ככה, הפכתי. וזה אומר שגם אצלכם זה לא גזר דין.
מה זה ביישנות, ומה זה לא
ביישנות זה לא חוסר אישיות. אצל הביישנים שאני פוגש יש בדרך כלל הרבה בפנים: דעות, הומור, רעיונות. רק שבין מה שיש בפנים לבין מה שיוצא החוצה יש מחסום, והמחסום הזה הוא פחד. מה יחשבו, שאגיד שטות, שכולם יסתכלו עליי.
ביישנות יתר, כמו שהרבה קוראים לזה, זה כשהמחסום הזה קופץ גם במקומות שאין בהם שום סכנה: בישיבה, בארוחה משפחתית, מול מלצר.
וביישנות זה גם לא אותו דבר כמו להיות מופנם. מופנם זה מישהו שנטען מלהיות לבד, וזה בסדר גמור. ביישן רוצה להיות בפנים, בשיחה, בחבורה, ומשהו עוצר אותו. את המופנמות אין סיבה לשנות. את הביישנות, כשהיא מפריעה לכם, אפשר.
למה ביישנות נתקעת בגוף
כשאתם במתח, הגוף עושה מה שהוא מכיר: מתכווץ. הכתפיים עולות, המבט יורד, הקול נהיה שקט, והידיים מחפשות משהו להחזיק, טלפון, כוס, שרוול. וזה נהיה מעגל. הגוף המכווץ משדר לאחרים "אל תפנו אליי", הם באמת לא פונים, ואתם מקבלים עוד הוכחה שאתם לא שייכים.
ועוד דבר: ביישנים בטוחים הרבה פעמים שכולם רואים כמה הם לחוצים, ומפרשים כל מבט כביקורת. אז תזכרו: הגוף מדליף לנו מידע, אבל סימן אחד לא אומר לנו כלום. מישהו שהסתכל הצידה בזמן שדיברתם, אולי פשוט חיפש את המלצר.
איך לא להיות ביישן: צעד אחד קטן
אני לא אגיד לכם "תצאו מאזור הנוחות" ותעלו מחר על במה. ביישנות לא נשברת מקפיצה למים עמוקים. היא נפתחת בצעדים קטנים שחוזרים על עצמם.
אז דבר אחד לשבוע הקרוב: בכל מקום שאתם נכנסים אליו, תהיו אלה שאומרים את המשפט הראשון. "בוקר טוב" לשכן במעלית, "מה שלומך?" לקופאית, "איך היה הסוף שבוע?" לעמית. עם מבט, ובקול שאפשר לשמוע. בלי שיחה ארוכה ובלי נאום, רק להיות זה שמתחיל.
זה נשמע קטן מדי, אני יודע. אבל ככה הגוף לומד מחדש שלפתוח את הפה זה לא מסוכן. ואם אתם גם מסמיקים כשאתם מדברים, כתבתי על זה במאמר איך להפסיק להסמיק.
ודבר אחרון: אתם לא צריכים להפוך למרכז המסיבה. ביישנים יכולים להיות כריזמטיים מאוד, כי כריזמה מתחילה בהקשבה, ובהקשבה ביישנים הם הרבה פעמים אלופים. כתבתי על זה במאמר איך להיות כריזמטי.
מתי זה כבר לא ביישנות רגילה
אם הפחד מאנשים כבר מונע מכם ללכת לעבודה, לדבר בטלפון, לאכול מול אחרים או לצאת מהבית, זה כבר יותר מביישנות. לפעמים קוראים לזה חרדה חברתית, ופה כדאי לפנות לאיש מקצוע שילווה אתכם אישית. מאמר לא יעשה את העבודה הזאת, ואין בזה שום בושה.
הכוח להיות אלפא
אם אתם ביישנים ושואלים את עצמכם אם קורס כזה בכלל בשבילכם: "הכוח להיות אלפא" מתחיל מאפס. חמישה מפגשי ערב בתל אביב, עד 25 בכיתה, ובכל מפגש מתרגלים בפועל. מתחילים ממה שאתם משדרים ואיך אתם מרגישים בחדר, ומשם עוברים לקרוא את מי שמולכם. בסוף המפגש הרביעי כל הכיתה יוצאת ביחד לבר ומתרגלת על אנשים אמיתיים, אז אתם לא שם לבד. המחזור הקרוב מתחיל בחמישי 19.11. לפרטים על קורס שפת הגוף אלפא, או כתבו לי "אלפא" בוואטסאפ 058-6322558.
שאלות שאנשים שואלים אותי
איך לא להיות ביישן?
בצעדים קטנים שחוזרים על עצמם, לא בקפיצה למים עמוקים. להיות זה שאומר את המשפט הראשון, לדבר לאט, ולהעביר את הקשב אל מי שמולכם במקום לבדוק את עצמכם.
ביישנות אצל מבוגרים יכולה להשתנות?
כן. אני הייתי ילד ביישן ומגמגם, והיום אני מרצה מול קהל. זה לא קורה לבד, זה קורה מתרגול.
מה ההבדל בין ביישנות למופנמות?
מופנם נטען מלהיות לבד, וזה בסדר גמור. ביישן רוצה להיות בפנים, ומשהו עוצר אותו.
מה זה ביישנות יתר?
כשהמחסום עולה גם במקומות שאין בהם שום סכנה, כמו ישיבה או ארוחה משפחתית. אם הפחד כבר מונע מכם לעבוד או לצאת מהבית, כדאי לפנות לאיש מקצוע.
ב-5 מפגשים תלמדו מה אתם משדרים, ואיך לקרוא את מי שמולכם עוד לפני שהוא פתח את הפה.
- 5 מפגשי ערב, ורונן מלמד בעצמו
- תרגול על אנשים אמיתיים, עד 25 בכיתה
- לגברים ולנשים