תנוחות כוח (power poses) הן הרעיון שעמידה זקופה ופתוחה כמו "סופרמן" למשך שתי דקות תעצים אתכם. הפסק הכן. החלק ההורמונלי של הטענה המקורית לא שוחזר במחקרים והופרך, אבל חלק אחד כן החזיק מעמד, התנוחה גורמת לכם להרגיש בטוחים יותר. וזה, כפי שתראו, מספיק כדי לשנות משהו אמיתי.
אני רונן גולן, מומחה לשפת גוף ומחבר הספר "איך לדבר עם הגוף". תנוחות הכוח הן אחד הנושאים שהכי אוהבים לצטט בהרצאות על ביטחון עצמי, ואחד הנושאים שהכי מבינים לא נכון. יש כאן סיפור מרתק על מדע, על פרסום עולמי ועל נפילה, וחשוב לי לספר לכם אותו בכנות, בלי לייפות ובלי לפחד לקלקל את החגיגה. כי האמת כאן דווקא מועילה לכם, היא רק דורשת שנפסיק למכור אשליה.
הסיפור של איימי קאדי וההרצאה שכבשה את העולם
ב-2010 פרסמה החוקרת איימי קאדי, יחד עם דיאנה קרני ואנדי יאפ, מחקר שטען טענה מסעירה. אם תעמדו שתי דקות בתנוחה "עוצמתית", ידיים על המותניים כמו "וונדר וומן", או רגליים על השולחן וידיים מאחורי הראש, הגוף שלכם ישתנה כימית. לפי המחקר, רמת הטסטוסטרון (הורמון הביטחון) עולה, ורמת הקורטיזול (הורמון הלחץ) יורדת. שתי דקות, ואתם אדם אחר.
ב-2012 קאדי עלתה על במת TED וסיפרה את זה לעולם, עם משפט שהפך לאייקון, "fake it till you make it". ההרצאה התפוצצה. עד היום היא אחת משתי ההרצאות הנצפות בכל הזמנים בפלטפורמה, עם עשרות מיליוני צפיות. המסר היה מושלם: שינוי אמיתי, מדעי, בשתי דקות, בחינם, בלי מאמץ. כולם רצו להאמין בזה. אני מבין למה, זה סיפור יפה. אבל תחשבו על זה, כשמשהו נשמע טוב מדי, לפעמים כדאי לבדוק.
ואז הגיע משבר השחזור
הנה איך המדע אמור לעבוד: מחקר טוב הוא מחקר שאפשר לחזור עליו ולקבל את אותן תוצאות. אז חוקרים אחרים ניסו. ב-2015 פרסמו רנהיל ועמיתיו מחקר שחזור גדול בהרבה, 200 נבדקים במקום 42 בלבד במחקר המקורי. התוצאה? הם מצאו שהנבדקים אכן הרגישו בעלי יותר כוח אחרי התנוחה, אבל שום שינוי הורמונלי. הטסטוסטרון לא עלה. הקורטיזול לא ירד. החלק ה"מדעי" המרשים ביותר של הטענה פשוט לא היה שם.
ואז הגיעה המכה הכי גדולה, ומכיוון בלתי צפוי. ב-2016 דיאנה קרני, שותפתה של קאדי למחקר המקורי, פרסמה הצהרה מדהימה. היא הודיעה שהיא כבר לא מאמינה שתנוחות כוח משפיעות, שהיא הפסיקה לחקור את הנושא, שהיא לא מלמדת אותו יותר, וממליצה לחוקרים אחרים לא לגעת בו. אחת ממחברות המחקר המקורי חזרה בה בפומבי. זה כמעט לא קורה במדע. קאדי, מצידה, נאלצה בסופו של דבר לעזוב את תפקידה בהרווארד.
הטענה המקורית מול מה שהמחקר באמת הראה
אני אוהב לזקק דברים לטבלה, כי אז רואים בדיוק איפה מתחיל השקר ואיפה נשארת האמת:
| הטענה המקורית (2010) | מה המחקר באמת הראה (2015 ואילך) |
|---|---|
| הטסטוסטרון עולה אחרי שתי דקות | לא שוחזר, אין שינוי הורמונלי מדיד |
| הקורטיזול (הורמון הלחץ) יורד | לא שוחזר, אין ירידה בקורטיזול |
| התנוחה משנה החלטות והתנהגות בפועל | לא נמצאה השפעה עקבית על התנהגות |
| אתם מרגישים בעלי יותר כוח וביטחון | שוחזר, האפקט התחושתי אמיתי וחזק |
| "fake it till you make it", שינוי מהותי | מדויק יותר: "feel it", שינוי בהרגשה, לא בכימיה |
אז מה כן נשאר? החלק שבאמת שווה זהב
עכשיו אתם אולי חושבים: "רונן, אז הכל בולשיט? לזרוק את זה?". ממש לא. שימו לב מה חזר על עצמו בכל מחקר, גם במחקרי השחזור המחמירים ביותר: התחושה. אנשים שעמדו בתנוחה פתוחה וזקופה הרגישו בטוחים יותר. וזה לא זניח, זה העיקר.
כי הנה השרשרת האמיתית: היציבה משפיעה על התחושה, והתחושה משפיעה על ההתנהגות. אתם לא צריכים שהטסטוסטרון יעלה כדי שתדברו בביטחון בראיון עבודה, אתם צריכים להרגיש בטוחים, וזה בדיוק מה שהתנוחה נותנת. המנגנון פשוט אחר ממה שסיפרו לנו: לא כימיה, אלא פסיכולוגיה. ולמען האמת, זה אפילו מעצים יותר, כי זה אומר שהשליטה בידיים שלכם, לא בבלוטות.
איך להשתמש ביציבה בפועל (בלי האשליה)
אז איך מתרגמים את האמת הזו למעשה? הנה מה שאני מלמד:
- לפני, לא במהלך: תנוחת כוח היא כלי הכנה. עמדו זקוף ופתוח שתי דקות בפרטיות, בשירותים, במעלית, ברכב, לפני הראיון או המצגת. לא כדי לשנות הורמונים, אלא כדי להיכנס למצב תחושתי טוב.
- המטרה היא ההרגשה: בזמן שאתם עומדים, שימו לב איך אתם מרגישים. אתם לא "מזרימים טסטוסטרון", אתם מזכירים לגוף שלכם איך מרגיש ביטחון. זה הכל, וזה מספיק.
- העבירו את זה ליציבה שוטפת: את התחושה הזו קחו איתכם פנימה. גב זקוף, כתפיים משוחררות, נשימה איטית, לא הצגה של שתי דקות אלא ברירת מחדל. כאן זה הופך מטריק לשינוי אמיתי.
- אל תזייפו רגש: "fake it till you make it" עובד ליציבה, לא לרגשות. חיוך מזויף או ביטחון מודבק נחשפים מיד. פני פוקר תשאירו לפוקר, הגוף מדליף את האמת דרך ערוצים שאי אפשר לשלוט בהם.
אם אתם רוצים להעמיק ביסודות של שידור ביטחון דרך הגוף, לא רק ברגע אחד אלא כדרך חיים, כתבתי על כך מדריך שלם על שפת גוף בטוחה. ואם מעניין אתכם המיתוס המפורסם האחר על אחוזי התקשורת הלא מילולית, כדאי לקרוא על כלל מהרביאן 7-38-55, עוד דוגמה מצוינת לאיך מספר מרשים אחד משתלט על השיח ומעוות את האמת.
מה זה מלמד אותנו על כל תעשיית ה"טריקים"
הסיפור של תנוחות הכוח הוא שיעור מושלם. בכל פעם שמישהו מבטיח לכם שינוי מהותי בשתי דקות בלי מאמץ, תדליק לכם נורה. שפת גוף אמיתית היא לא אוסף של פוזות קסם, היא ביטוי של מצב פנימי שנבנה באימון. אותו עיקרון חל על כל התחום. אלה שמוכרים לכם "10 טריקים שיהפכו אתכם לאלפא" מוכרים בדיוק את אותה אשליה. הכוח האמיתי, כמו שאני אוהב לומר, הוא ברוגע ובעבודה עקבית, לא בקסם של רגע. הרחבתי על זה במאמר על שפת גוף של גבר אלפא.
ואם אתם רוצים ללמוד לזהות מתי מישהו מולכם באמת בטוח ומתי הוא רק "מזייף את זה", זו כבר מיומנות של קריאה, שמתחילה מהמדריך לקריאת שפת גוף.
למה המיתוס שרד גם אחרי שהופרך?
שאלה טובה, אה? המחקר קרס ב-2015, קרני חזרה בה ב-2016, ובכל זאת עד היום אתם שומעים מאמנים ומרצים שמבטיחים לכם עלייה בטסטוסטרון מ"פוזת סופרמן". למה? מפני שהסיפור טוב מדי מכדי לוותר עליו. הוא מוכר תקווה זולה: שינוי גדול, מדעי, בלי מאמץ ובלי זמן. וזו בדיוק הבעיה של כל תעשיית ה"פתרונות המהירים", היא מוכרת את מה שאנשים רוצים לשמוע, לא את מה שנכון.
יש כאן גם לקח על איך אנחנו צורכים מדע. מספר מרשים ("הטסטוסטרון עולה ב-20%!") נשמע משכנע הרבה יותר מאמירה צנועה ("אתם מרגישים קצת יותר בטוחים"). אבל דווקא האמירה הצנועה היא האמת, והיא, אם חושבים על זה, שימושית הרבה יותר. כי היא לא תלויה בבלוטות שלכם, אלא בבחירה שלכם איך לעמוד ואיך להיכנס למצב. הכוח האמיתי כאן הוא לא כימי, הוא בידיים שלכם.
ולמה זה חשוב לכם מעשית? כי אם תלכו עם הגרסה השגויה, אתם עלולים להתאכזב. תעמדו שתי דקות, לא "תרגישו את ההורמונים זורמים", ותסיקו ש"זה לא עובד עליי". אבל הגרסה הנכונה עמידה בפני אכזבה. אתם לא מחכים לנס כימי, אתם פשוט מכניסים את עצמכם למצב תחושתי טוב יותר לפני רגע חשוב. זה תמיד עובד, כי זה לא מבטיח קסם, הוא מבטיח הכנה.
משבר הרפליקציה של תנוחות הכוח: מה נשאר מהמחקר של איימי קאדי
כדי להבין את גודל הסיפור, צריך לצאת רגע מתנוחות הכוח החוצה. המחקר של איימי קאדי לא קרס לבד, הוא הפך לסמל של משבר הרפליקציה בפסיכולוגיה. הגילוי המטלטל של אמצע העשור הקודם שחלק גדול מהממצאים המפורסמים בתחום פשוט לא חוזרים על עצמם כשבודקים אותם שוב. בפרויקט השחזור הגדול (Open Science Collaboration, 2015) ניסו חוקרים לשחזר 100 מחקרים מובילים, ורק כ-40% מהם החזיקו מעמד. תנוחות הכוח, בגלל הרצאת ה-TED והתהילה, הפכו לדוגמה המצוטטת ביותר של המשבר הזה.
אבל הנה מה שרוב מי שמספר את הסיפור מפספס: הוא לא נגמר ב-2016. ב-2018 קאדי חזרה עם תשובה מדעית, ניתוח סטטיסטי מקיף (Cuddy, Schultz & Fosse, Psychological Science 2018) של עשרות מחקרים על תנוחות. המסקנה שלה, שגם חלק מהמבקרים קיבלו. יש ראיות מוצקות לאפקט אחד ויחיד, משוב תנוחתי (postural feedback). כלומר, התנוחה משנה את איך שאתם מרגישים. ההורמונים נשארו מופרכים, ההשפעה על התנהגות בפועל נשארה שנויה במחלוקת, אבל האפקט התחושתי שרד גם את הבדיקה המחמירה ביותר.
אז מה נשאר מהמחקר של איימי קאדי נכון להיום? שורה אחת נקייה. עמידה זקופה ופתוחה גורמת לכם להרגיש בעלי יותר כוח, וזהו. לא כימיה, לא קסם, לא "שינוי מי שאתם" בשתי דקות. ובעיניי זה השיעור החשוב באמת. מדע ביושרה אומר לעדכן את הסיפור כשהנתונים מתעדכנים, לא להמשיך למכור את הרצאת ה-TED מ-2012 כאילו כלום לא קרה. תחשבו על זה בפעם הבאה שמישהו מצטט לכם "מחקר מפורסם" בלי לספר מה קרה לו אחר כך.
שאלות נפוצות
האם תנוחות כוח באמת עובדות?
הטענה המקורית על שינוי הורמונלי (עליית טסטוסטרון וירידת קורטיזול) לא שוחזרה במחקרי המשך והופרכה. אבל האפקט התחושתי כן שוחזר. עמידה זקופה ופתוחה גורמת לכם להרגיש בטוחים יותר, וזה בתורו משפיע על ההתנהגות. אז הן עובדות, רק לא מהסיבה שנמכרה.
מי זו איימי קאדי ומה קרה למחקר שלה?
איימי קאדי היא חוקרת שפרסמה ב-2010 את מחקר תנוחות הכוח, ובהרצאת TED מ-2012 הפכה אותו למפורסם עולמית. מאוחר יותר, מחקרי שחזור לא אישרו את הטענות ההורמונליות, ואף אחת ממחברות המחקר המקורי חזרה בה מהן. קאדי בסופו של דבר עזבה את תפקידה בהרווארד.
מה נשאר תקף מכל התיאוריה?
החלק התחושתי. מחקרים עקביים מראים שיציבה פתוחה וזקופה גורמת לאדם להרגיש חזק ובטוח יותר. ההשפעה הזו על ההרגשה היא אמיתית וניתנת לשחזור, והיא זו שמשנה בפועל את ההתנהגות, רק לא דרך הורמונים אלא דרך הפסיכולוגיה.
כמה זמן צריך לעמוד בתנוחת כוח?
במחקרים דובר על כשתי דקות, וזה זמן סביר לתרגיל הכנה בפרטיות לפני מצב מלחיץ. אבל התועלת האמיתית לטווח ארוך לא מגיעה משתי דקות מזדמנות, היא מגיעה מהפיכת היציבה הזקופה והרגועה לברירת מחדל קבועה בגוף שלכם.
אז "fake it till you make it" נכון או לא?
אפשר "לזייף" יציבה בטוחה ובאמת להרגיש טוב יותר בעקבותיה. אבל אי אפשר לזייף רגש אמיתי לאורך זמן, חיוך מזויף וביטחון מודבק נחשפים דרך ערוצי גוף שאין עליהם שליטה. הדיוק יהיה, "feel it till you become it". אז זה נכון ליציבה, לא לרגשות.
מקורות והרחבה
- Carney, Cuddy & Yap (2010), "Power Posing", Psychological Science: המחקר המקורי שהציג את הטענה ההורמונלית.
- Amy Cuddy (2012), TED Talk "Your body language may shape who you are": ההרצאה שהפכה את הנושא לתופעה עולמית.
- Ranehill et al. (2015), Psychological Science: מחקר השחזור עם 200 נבדקים, אישר את האפקט התחושתי, הפריך את ההורמונלי.
- Dana Carney (2016): ההצהרה הפומבית של אחת ממחברות המחקר המקורי, שבה היא חוזרת בה מהממצאים.
- Open Science Collaboration (2015), Science: פרויקט השחזור הגדול, הרקע למשבר הרפליקציה בפסיכולוגיה.
- Cuddy, Schultz & Fosse (2018), Psychological Science: ניתוח-העל שמצא ראיות לאפקט המשוב התנוחתי על התחושה בלבד.
- רונן גולן, "איך לדבר עם הגוף": יישום מעשי של שפת גוף בעברית, מתוך שנים של הרצאות והדרכות.
מהיציבה לביטחון אמיתי
תנוחת כוח היא כלי קטן ונחמד, אבל היא לא הופכת אתכם לאדם בטוח, היא רק פותחת לכם חלון. ביטחון עצמי אמיתי נבנה שכבה אחר שכבה, וכתבתי על כל התהליך במדריך המלא על שפת גוף בטוחה. ואם אתם מרגישים שהגיע הזמן לקחת את זה צעד קדימה, מהרגשה נקודתית לנוכחות שאנשים לא יכולים להתעלם ממנה, הקורס הפרונטלי שלי "הכוח להיות אלפא" לוקח אתכם בדיוק לשם.
רוצים להפוך את הידע הזה למיומנות אמיתית? בקורס שפת גוף אונליין שלי תלמדו לקרוא אנשים צעד-אחר-צעד, ומי שרוצה את המסלול המלא, הקורס הדיגיטלי יחד עם הספר "איך לדבר עם הגוף" זו החבילה שאני ממליץ עליה. לארגונים, סדנת שפת גוף.