מנהל נרקיסיסט או עמית מניפולטיבי בעבודה הוא אדם שממנף מרות, קסם וביקורת כדי לשרת את האגו שלו על חשבונכם. הסימן המובהק ביותר אינו מה שהוא אומר, אלא הפער בין המילים החלקות לבין מה שהפנים והגוף מדליפים חצי שנייה לפני. במאמר הזה תלמדו לקרוא אותו בישיבה, לתעד נכון, ולדעת מתי לערב משאבי אנוש.
נרקיסיזם במקום העבודה הוא אחד האתגרים הבין־אישיים הקשים שיש. בין אם מדובר במנהל נרקיסיסט ובין אם בעמית נרקיסיסט, הדפוס דומה, צורך מתמיד בהערצה, לקיחת קרדיט על עבודה של אחרים, והתחמקות מאחריות. מחקרים (Grijalva ואחרים, 2015) מצאו שרמות נרקיסיזם גבוהות אכן מתקשרות לעלייה בעמדות מנהיגות, אבל גם למחיר כבד לצוות. במאמר הזה תלמדו לזהות את זה דרך שפת הגוף, לפני שתשלמו את המחיר.
אני רונן גולן, מומחה לשפת גוף ומיקרו הבעות ומחבר הספר "איך לדבר עם הגוף". שלושים שנה אני מלווה אנשים שיושבים מולי ואומרים את אותו המשפט. "אני לא מצליח להסביר את זה, אבל כל בוקר אני נכנס למשרד עם בטן מכווצת." הם לא משוגעים. הבטן שלהם קלטה משהו שהראש עוד לא הספיק לנסח. המנהל הזה מדבר יפה, מחייך למנכ"ל, מקבל מחיאות כפיים בישיבות, אבל התת מודע שלכם קרא סימן שהמילים כיסו עליו. במאמר הזה אני נותן לתחושה הזאת שם, ומלמד אתכם לראות בעיניים את מה שהבטן כבר יודעת.
המאמר הזה נועד לעזור לכם לזהות ולהבין, הוא אינו תחליף לייעוץ משפטי, ארגוני או טיפולי. אם אתם חווים פגיעה או מצוקה בעבודה, פנו לגורם מקצועי, ובמצוקה נפשית קו ער"ן זמין 24/7 בטלפון 1201.
איך נרקיסיסט מתנהג בעבודה
נרקיסיסט בעבודה הוא כמעט תמיד אדם מוכשר. זו בדיוק המלכודת. הוא מבריק בישיבות, יודע להרשים את ההנהלה, ולעיתים קרובות מקודם מהר. אבל מתחת לפני השטח פועל מנוע אחד קבוע: הכול חוזר אליו. הצלחה של הצוות היא ההצלחה שלו; כישלון של הצוות הוא האשם של מישהו אחר. הוא לא בהכרח מודע לזה כמו נבל בסרט, התת מודע מנהל אותו גם כשהוא בטוח שהוא רק "מקצועי ותובעני".
הדפוסים החוזרים שאתם תראו: לקיחת קרדיט על עבודה של אחרים, התחמקות שיטתית מאחריות כשמשהו משתבש, ביקורת שמנוסחת כ"כנות" אבל תמיד משפילה מול קהל, וחלוקה של הצוות ל"מקורבים" ו"מנודים" שמשתנה לפי הנוחות שלו. שימו לב, אני לא מאבחן פה אף אחד. אבחון של הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא סמכות של פסיכיאטר. אני מלמד אתכם לקרוא התנהגות נצפית, לא להדביק תוויות.
למה נרקיסיסטים דווקא מצליחים לטפס
שאלה שאני שומע הרבה: "אם הוא כזה בעייתי, איך הוא הגיע לתפקיד?" התשובה מטרידה אבל חשוב להבין אותה. בדיוק התכונות שהופכות נרקיסיסט לרעל לצוות, ביטחון עצמי מופרז, נכונות לקחת קרדיט, חוסר עכבות מוסריות בקידום עצמי, קסם שטחי, הן גם התכונות שרושמות אותו בעיני הנהלה בכירה כ"מנהיג נחוש ובעל נוכחות". ההנהלה רואה אותו בישיבות מרשימות, לא ברגעים היומיומיים שבהם הוא שוחק את האנשים תחתיו. הפער הזה הוא בדיוק המקום שבו התת מודע שלכם קלט את האמת הרבה לפני שהמערכת הרשמית מוכנה להכיר בה. זו הסיבה שאתם מרגישים משהו שאיש למעלה לא רואה, אתם פשוט נמצאים בזווית התצפית הנכונה, למטה, שם הפנים האמיתיות נחשפות.
מה שפת הגוף מסגירה, לקרוא אותו בישיבה
הפה מאומן. אנשים שמטפסים בארגונים לומדים לשלוט במילים שלהם עד לפסיק. אבל הפנים לא יודעות לשקר טוב כמו הפה, והמיקרו הבעות דולפות בין רבע לחצי שנייה, לפני שהמוח המודע מספיק לצנזר. זה בדיוק החלון שאתם מחפשים.
המיקרו הבעה שאני מלמד לחפש קודם כל היא בוז. הרמה חד-צדדית של זווית הפה, לפעמים עם עווית קלה של הנחיר. היא נמשכת רגע, לרוב בזמן שמישהו אחר מדבר או מציג הצלחה. בוז הוא הרגש שמסגיר זלזול, התחושה הפנימית של "אני מעליך". כשאתם רואים אותו נדלף שוב ושוב כלפי חבר צוות מסוים, קלטתם משהו אמיתי, גם אם המילים שיבואו יהיו מחמאה.
סימנים נוספים שדולפים בישיבה: הבזק כעס קצר כשמישהו מאתגר אותו (הגבות יורדות ומתקרבות, השפתיים נדחקות) שנעלם מיד מאחורי חיוך; חיוך לא-דושן כששומעים "אמפתיה", חיוך שמערב רק את הפה בלי שרירי העיניים, כלומר רגש שלא באמת שם; ותפיסת מרחב מוגזמת, התפרשות על השולחן, קטיעה של אחרים, מבט שסורק מי מסתכל עליו במקום מי מדבר. הגוף מדבר גם כשהוא שותק.
עיקרון הבייסליין, למה סימן בודד לא מספיק
וכאן החוק הכי חשוב במאמר, ואני חוזר עליו לכל תלמיד שלי: סימן בודד לא מוכיח כלום. יש אנשים שמצליבים ידיים כי קר להם, מחייכים חיוך מנומס כי ככה חינכו אותם, ומרימים גבה כי הם מרוכזים. מה שאתם מחפשים זה אשכול של סימנים וסטייה מהבסיס ההתנהגותי של אותו אדם.
בייסליין זה איך האדם נראה ונשמע כשהוא רגוע ונייטרלי. תשקיעו שבוע-שבועיים רק בלראות. איך הוא מדבר בשיחת חולין ליד הקפה, איך פניו נראות כשהוא לא לחוץ. ברגע שיש לכם בסיס, כל סטייה קופצת. אם אדם שתמיד רגוע מדליף בוז דווקא כשעמיתה מסוימת מציגה, ואז לוקח את הקרדיט על הרעיון שלה, ואז בישיבה הבאה מבקר אותה מול כולם, זה כבר לא צירוף מקרים, זה דפוס. אשכול פלוס סטייה מבייסליין. זו החתימה המתודולוגית שמבדילה קריאה מקצועית מפרנויה.
הטבלה שאני נותן לתלמידים שלי, התנהגות, תחפושת, הגנה
כל התנהגות של מנהל נרקיסיסט מגיעה עם תירוץ מקצועי שנשמע הגיוני לגמרי. הטבלה הזו מפרקת את שלושת החלקים, מה קורה בפועל, איך זה מתחפש, ומה אתם עושים עם זה.
| ההתנהגות | איך היא מתחפשת למקצועיות | איך מתגוננים |
|---|---|---|
| לקיחת קרדיט על עבודה שלכם | "אני מציג בשם הצוות", ואז נעלם שמכם | לתעד תרומה בכתב מראש; לשלוח סיכום מייל "כפי שסיכמנו, אני מובילה את X" עם העתק לגורם רלוונטי |
| התחמקות מאחריות בכישלון | "בואו נסתכל קדימה, לא נחפש אשמים", כשהאשם ברור והוא שלו | לשמור תיעוד עובדתי של החלטות ותאריכים; לא להיכנס לוויכוח רגשי, להישאר על עובדות |
| ביקורת משפילה מול קהל | "אני פשוט כן ואני דורש מצוינות" | לבקש בנימוס משוב אישי ולא פומבי; לתעד את מה שנאמר ומתי; לא להתנצל על דברים שלא עשיתם |
| חלוקה למקורבים ומנודים | "אני מקדם את מי שמביא תוצאות" | לא להיכנס למשחק החצר; לבנות קשרים רוחביים בארגון שלא תלויים בו |
| עונש שתיקה / הקפאה | "אני עסוק, אין לי זמן לדרמות" | לא לרדוף אחריו; להמשיך לתפקד ולתעד; ראו המדריך על עונש שתיקה |
| הצפה והפחדה בלחץ זמן | "זה דחוף, אין זמן לחשוב" | לקנות זמן: "אני חוזרת אליך עם תשובה מסודרת בעוד שעה"; החלטות תחת לחץ הן המלכודת |
סצנה בישיבה, פירוק צעד אחר צעד
בואו ניקח סיטואציה שכולכם מכירים, ונקרא אותה יחד. עמיתה מציגה פרויקט שהובילה חודשיים. תוך כדי שהיא מדברת, המנהל נשען לאחור, מסתכל בטלפון, מסר לא-מילולי ברור של "זה לא מעניין". כשהיא מסיימת ומקבלת שבחים מהחדר, חולף על פניו לחצי שנייה בוז: זווית פה מורמת מצד אחד. ואז, ברגע שהמנכ"ל בחדר, הוא נכנס. "אני שמח שהצוות שלי הגיע לתוצאה הזאת, זה בדיוק הכיוון שהובלתי אליו." שמתם לב מה קרה? הבעלות עברה מ"היא" ל"אני". שם העמיתה נעלם.
עכשיו הבייסליין: אם זה קרה פעם אחת, אולי הוא באמת תרם לכיוון. אבל אם בישיבה הקודמת קרה בדיוק אותו הדבר עם עובד אחר, ובזו שלפניה עם עוד אחד, זהו הדפוס. שלושה אשכולות זהים של בוז-נדלף פלוס בעלות-נגנבת פלוס הופעה רק כשההנהלה צופה. זו לא תחושה, זו קריאה. וברגע שאתם רואים את זה בבירור, אתם מפסיקים להטיל ספק בעצמכם, וזה הצעד הראשון להגנה.
איך לתעד נכון, בלי להפוך לצייד מכשפות
לפני הכול, הבינו למה זה קריטי: מול מניפולטור, הזיכרון שלכם הופך לשדה קרב. הוא יגיד "מעולם לא אמרתי את זה", "את מגזימה", "לא ככה זה היה", עד שאתם מתחילים לפקפק במה שראיתם במו עיניכם. תיעוד הוא העוגן שמחזיר אתכם למציאות. תיעוד הוא ההגנה הכי חזקה שלכם, אבל הוא צריך להיות עובדתי ולא רגשי. אל תכתבו "המנהל שלי נרקיסיסט וכולם סובלים". כתבו: "בתאריך X בישיבה, בנוכחות Y ו-Z, נאמר לי כך וכך." תאריכים, נוכחים, ציטוט מדויק, ומה ההשלכה המעשית (משימה שהוסרה, קרדיט שנלקח). שמרו מיילים במקום מאובטח שאינו רק המחשב בעבודה. תיעוד מסודר הוא מה שהופך "תחושה" ל"עובדה" שאפשר להציג בפני משאבי אנוש.
שיטת הסלע האפור בעבודה
מניפולטור ניזון מתגובה רגשית. כשאתם מתלקחים, מתגוננים או מתרגשים, הוא מקבל בדיוק את הדלק שהוא מחפש, וגם חומר להשתמש בו נגדכם בהמשך ("ראיתם איך היא מאבדת שליטה?"). שיטת הסלע האפור אומרת: הפכו לעצם משעמם. תשובות קצרות, ענייניות, בלי דרמה, בלי פרטים אישיים שאפשר להשתמש בהם. שמרו על קול רגוע וקצב אחיד, כי כוח אמיתי הוא ברוגע, לא בהתפרצות. במקום העבודה זה עדין, אתם עדיין צריכים לתפקד ולשתף פעולה. הסלע האפור בעבודה הוא סלקטיבי, עניינ ומקצועי במשימות, אפור וחסר עניין ברגע שהוא מנסה למשוך אתכם לזירה הרגשית. הרחבתי על זה במדריך שיטת הסלע האפור.
מתי לערב את משאבי אנוש
לא כל חיכוך עם מנהל תובעני מצדיק פנייה למשאבי אנוש, ופנייה מוקדמת מדי בלי תיעוד עלולה לפגוע בכם. הנה הקווים שאני ממליץ לחצות אליהם:
- ההתנהגות חוזרת, מתועדת, ופוגעת בתפקוד או ביכולת ההשתכרות שלכם.
- יש ביטויים שעלולים לעלות כדי הטרדה, אפליה או השפלה שיטתית, כאן זו כבר סוגיה משפטית, לא רק בין-אישית.
- ניסיתם ערוצים ישירים או שהם אינם בטוחים, והמצב לא משתנה או מחמיר.
- הבריאות הנפשית או הפיזית שלכם נפגעת.
כשאתם ניגשים למשאבי אנוש, בואו עם תיעוד עובדתי ובקשה ברורה, לא עם רגש. זכרו שמשאבי אנוש מגנים קודם כל על הארגון, לכן התיעוד שלכם הוא מה שמאזן את המשוואה. במקביל, שקלו ייעוץ משפטי או ארגוני חיצוני. ולפעמים, אחרי שקראתם את המפה בבירור, ההחלטה הנכונה היא לעזוב לסביבה בריאה יותר. אני עברתי בעצמי סביבה רעילה בצעירותי, ואני יכול להגיד לכם שאין שום גבורה בלהישחק. עכשיו אתם רואים ברור, ומכאן אתם מחליטים.
שאלות נפוצות
איך מזהים מנהל נרקיסיסט?
לא לפי סימן בודד. מחפשים אשכול של דפוסים חוזרים, לקיחת קרדיט, התחמקות מאחריות, ביקורת משפילה מול קהל, יחד עם סטייה מהבסיס ההתנהגותי הרגוע שלו: בוז שנדלף, הבזק כעס כשמאתגרים אותו, חיוך שמערב רק את הפה. חשוב לזכור שזו קריאת התנהגות, לא אבחון קליני של הפרעת אישיות.
איך עונים למנהל מניפולטיבי בלי להסתבך?
ענייני, קצר, ובכתב כשאפשר. אל תיתנו לו את הדלק הרגשי שהוא מחפש, סלע אפור. אל תתנצלו על דברים שלא עשיתם, אל תתווכחו על רגש, הישארו על עובדות. אם משהו סוכם בעל פה, שלחו מייל סיכום קצר. תיעוד שקט הוא התשובה החזקה ביותר.
להתלונן במשאבי אנוש או לעזוב?
תלוי בעוצמת הפגיעה ובתיעוד שיש לכם. אם ההתנהגות חוזרת, מתועדת ופוגעת בתפקוד או חוצה לתחום ההטרדה, יש מקום לפנות למשאבי אנוש עם תיק עובדתי מסודר. אם הסביבה כולה רעילה ואין סיכוי אמיתי לשינוי, לפעמים המהלך הבריא הוא לצאת. אין גבורה בלהישחק.
האם כל מנהל תובעני הוא נרקיסיסט?
מנהל תובעני שמעמיד סטנדרט גבוה, נותן קרדיט, לוקח אחריות על טעויות ומבקר ביחידות, הוא מנהל טוב, לא מניפולטור. ההבדל הוא בכיוון. מנהל בריא מגדל את הצוות, מניפולטור מזין את האגו שלו על חשבון הצוות. אל תדביקו תוויות בקלות. אז ממש לא, וזו נקודה קריטית.
איך שומרים על שפיות מול נרקיסיסט בעבודה?
שלושה עוגנים: תיעוד עובדתי שמחזיק אתכם מחוברים למציאות, מערכת קשרים בארגון שלא תלויה בו, ותרגול רוגע, כי הרוגע שלכם הוא הכוח שלו נגדו. הרחיבו את קריאת האנשים שלכם דרך המדריך לשפת גוף ושפת גוף של ביטחון.
לסיכום, ומאיפה ממשיכים
המנהל שגורם לכם בטן מכווצת כל בוקר לא מנצח אתכם בכוח, הוא מנצח כשאתם עיוורים לדפוס. ברגע שאתם קוראים את הבוז שנדלף, את החיוך שלא מגיע לעיניים, את הקרדיט שנעלם, אתם כבר לא במשחק שלו, אתם מסתכלים עליו מבחוץ. זה המאמר על העבודה, אבל הוא חלק ממשהו גדול יותר. איך לזהות מניפולטור, המדריך המלא לקרוא אנשים מסוכנים לפני שהם קוראים אתכם.
אם אתם רוצים לא רק לזהות אלא גם לפתח נוכחות שגורמת לאנשים כאלה לחשוב פעמיים לפני שהם מנסים עליכם, זה בדיוק מה שאני מלמד בקורס שפת הגוף שלי. כוח אמיתי הוא ברוגע, בלי מסכות ובלי טריקים זולים. אני גם מעביר הרצאות וסדנאות לארגונים בדיוק על הנושא הזה, קריאת אנשים ותקשורת בין-אישית בסביבת עבודה.
מקורות
מבוסס על עבודתו של פול אקמן (Ekman) על מיקרו הבעות ורגשות אוניברסליים, כולל הבעת הבוז; על ספרות ניהולית וארגונית העוסקת בהתנהגות נרקיסיסטית ובמניפולציה במקום העבודה; ועל ניסיוני המקצועי בליווי אלפי אנשים לאורך שלושים שנה. מקורות סיוע בישראל, קו ער"ן 1201, המוקד הארצי לאלימות במשפחה 118.
רוצים ללמוד לזהות מיקרו הבעות בעצמכם? זו מיומנות נרכשת, לא כישרון מולד. בקורס מיקרו הבעות פנים שלי תלמדו לזהות את שבע ההבעות האוניברסליות בזמן אמת, עם תרגול מדורג ודוגמאות מצולמות.
רוצים להפוך את הידע הזה למיומנות אמיתית? בקורס שפת גוף אונליין שלי תלמדו לקרוא אנשים צעד-אחר-צעד, ומי שרוצה את המסלול המלא, הקורס הדיגיטלי יחד עם הספר "איך לדבר עם הגוף" זו החבילה שאני ממליץ עליה. לארגונים, סדנת שפת גוף.