אימון לזיהוי מיקרו הבעות הוא תרגול יומי קצר ומובנה, 10-15 דקות ביום, שבו מתאמנים על רגש אחד ואזור פנים אחד בכל פעם, בהילוך איטי ואז במהירות מלאה, ומודדים התקדמות בדיוק ולא בתחושה. מחקרי אימון של פול אקמן וממשיכיו הראו שיפור מדיד בזיהוי כבר אחרי שעה עד שעתיים של תרגול ממוקד עם משוב מיידי.
אני רונן גולן, מומחה לשפת גוף ומחבר הספר "איך לדבר עם הגוף". 30 שנה אני עוסק בזה, וליוויתי אלפי אנשים. ואני רוצה לפתוח דווקא בהודאה, כי היא החשובה במאמר הזה: כשהתחלתי, הייתי גרוע בזה. באמת גרוע. ישבתי מול סרטונים ופספסתי כל דבר שזז. מה ששינה את התמונה לא היה כישרון פתאומי, זה היה שיטה. תרגול נכון, במינון נכון, עם משוב.
וזו בדיוק הבעיה עם רוב מה שכתוב בעברית על מיקרו הבעות. כולם מסבירים מה זה, אף אחד לא מסביר איך מתאמנים. אז הנה זה, תוכנית התרגול המלאה שאני נותן לתלמידים שלי, שבוע אחרי שבוע, בלי מסכות ובלי טריקים זולים.
רגע לפני שמתחילים: מה המחקר באמת אומר על אימון
אני לא מוכר לכם קסמים, אז בואו נשים את המספרים על השולחן לפני שאתם משקיעים דקה אחת של תרגול.
הנקודה הראשונה, והיא מפוכחת: המטא-אנליזה הגדולה של בונד ודה-פאולו (Bond & DePaulo, 2006), שריכזה מאות מחקרים, מצאה שבני אדם מזהים שקר בדיוק ממוצע של כ-54%, כלומר בקושי מעל הטלת מטבע. וזה נכון גם לרוב אנשי המקצוע. אם מישהו מבטיח לכם שאחרי הקורס שלו תזהו שקרנים ב-90%, אני מבטיח לכם, זה בולשיט.
הנקודה השנייה, והיא המעודדת: זיהוי שקר וזיהוי רגש הם שני דברים שונים לגמרי. שקר הוא מסקנה. רגש הוא תצפית. ודווקא בזיהוי רגשות, שם האימון עובד. כלי האימון שאקמן פיתח (מסוג METT, Micro Expression Training Tool) הראו במחקרים שיפור מובהק בדיוק הזיהוי אחרי אימון קצר יחסית עם משוב מיידי, ושהשיפור נשמר לאורך זמן. גם עבודות של מצומוטו והוואנג (Matsumoto & Hwang, 2011) הראו שאימון מובנה שיפר את הזיהוי, ואצל אנשי מכירות ומשא ומתן אף התקשר לשיפור בביצועים בשטח.
אז מה השורה התחתונה? אתם לא הולכים להפוך לפוליגרף אנושי. אתם כן הולכים להפוך לאדם שרואה את מה שכולם מפספסים. ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין שיווק למדע, ואני בוחר במדע, גם כשהוא פחות מרשים.
העיקרון שבלעדיו כל האימון מתפרק: בייסליין
לפני התרגיל הראשון, החוק שאני חוזר עליו בכל הרצאה, כי בלעדיו אתם רק מנחשים בביטחון עצמי גבוה.
סימן בודד לא מספיק. מחפשים אשכול סימנים וסטייה מהבסיס ההתנהגותי.
בייסליין זה איך האדם הזה נראה כשהוא רגוע ואין עליו לחץ. יש אנשים שהפנים שלהם זזות כל הזמן, אצלם תנועה היא לא סימן לכלום. יש אנשים עם פנים סטטיות, אצלם רעד קטן בגבה הוא רעידת אדמה. אותו סימן בדיוק, שתי משמעויות הפוכות לחלוטין.
לכן בכל תרגיל שאני נותן לכם בהמשך, השאלה היא אף פעם לא "האם ראיתי הבעת פחד?". השאלה היא: "האם ראיתי סטייה מהאופן שבו האדם הזה נראה לפני 30 שניות, ומה נאמר בדיוק באותו רגע?". התזמון הוא הכל. מיקרו הבעה בלי הקשר של מה נאמר בשנייה הזו היא רעש, לא מידע.
תוכנית התרגול, 6 שבועות, שלב אחרי שלב
הטבלה שאני נותן לתלמידים שלי. אל תדלגו קדימה, כל שלב בונה את הבא אחריו. 10-15 דקות ביום, לא יותר. עקביות מנצחת עומס, תמיד.
| שלב | מה מתרגלים | איך יודעים שהתקדמתם |
|---|---|---|
| שבוע 1 הפנים שלכם | מול המראה: מייצרים בעצמכם כל אחת מ-7 ההבעות. מרגישים איזה שריר זז בכל אחת | אתם מסוגלים להפעיל גועל (קימוט אף) וכעס (גבות יורדות) בנפרד, בלי שהשאר "נגרר" איתם |
| שבוע 2 אזור אחד | רק גבות. סרטונים בהילוך איטי (0.25), מתעלמים לגמרי מהפה ומהעיניים | אתם מבחינים בין גבות מורמות-מעוגלות (הפתעה) לגבות מורמות-ומכווצות (פחד) בעצירה |
| שבוע 3 אזור שני | רק פה ואף: קימוט אף, הרמת שפה עליונה, זווית פה חד-צדדית (בוז) | אתם תופסים בוז חד-צדדי בהילוך איטי, הרגש שהכי קל לפספס |
| שבוע 4 פנים שלמות, איטי | סרטונים שלמים ב-0.25 מהירות, בלי סאונד. מנחשים רגש, ואז בודקים מול המקור עם קול | הניחוש שלכם תואם את התוכן ברוב המקרים, אתם כבר לא מופתעים ממה שנאמר |
| שבוע 5 מהירות מלאה | אותם סרטונים במהירות רגילה. עוצרים ידנית ברגע שמשהו "קפץ" ומריצים אחורה | אתם מצליחים לעצור אחרי שהרגשתם שמשהו קרה, ולגלות שצדקתם |
| שבוע 6 בייסליין והקשר | שיחות אמיתיות. קודם 2 דקות לימוד בייסליין, ואז מחפשים סטיות ומתזמנים אותן למילים | אתם מזהים רגע ("כשהזכרתי כסף משהו קרה") ולא "רגש", ושואלים שאלת המשך במקום להסיק |
שימו לב לשינוי המהותי בשבוע 6. עד שם התאמנתם על פנים. משם והלאה אתם מתאמנים על אנשים. וזה, תאמינו לי, הפער האמיתי בין מי שקרא ספר לבין מי שיודע לקרוא בן אדם.
איך מתרגלים נכון, 5 כללי ברזל
- משוב מיידי, אחרת אתם מבזבזים זמן. זה הממצא החזק ביותר מכל מחקרי האימון. תרגול בלי תשובה נכונה מיד אחריו לא מלמד, הוא רק מקבע טעויות. תמיד תבדקו את עצמכם מול המקור.
- 10 דקות ביום מנצחות 3 שעות בשבת. זו מיומנות תפיסתית-מוטורית, כמו נגינה. היא נבנית בשכבות דקות, לא במכה אחת.
- אזור אחד בכל פעם. המוח לא יכול לסרוק פנים שלמות בהתחלה, הוא טובע. תנו לו גבולות, והוא ילמד מהר.
- תמיד בהילוך איטי לפני מהירות מלאה. קודם המוח צריך לדעת מה הוא מחפש. רק אחר כך הוא ילמד לתפוס את זה ב-1/25 שנייה.
- חומר גלם אמיתי, לא משוחק. ראיונות, מסיבות עיתונאים, פאנלים, עדויות. שחקנים מבצעים הבעות מאקרו מוגזמות, ומאמנים אתכם על השקר.
התרגיל שמקצר את הדרך: הזוגות המבלבלים
אם יש תרגיל אחד שאני יכול לתת לכם מכל התוכנית, זה הוא. רוב הטעויות בזיהוי מיקרו הבעות הן לא "לא ראיתי כלום". הן ראיתי, אבל קראתי לזה בשם הלא נכון. ויש בדיוק שלושה זוגות שאחראים כמעט לכל הבלבול הזה. תפתרו אותם, והדיוק שלכם יקפוץ מדרגה.
פחד מול הפתעה. הזוג שמפיל את כולם. בשניהם הגבות עולות והעיניים נפערות. ההבדל היחיד: בפחד הגבות עולות ונמשכות זו לזו, ואז נוצר קמט מתוח במרכז המצח, והשפתיים נמתחות לצדדים. בהפתעה הגבות עולות מעוגלות וחופשיות, בלי קמט מרכזי, והלסת פשוט צונחת. תרגיל: קחו 10 קליפים, סווגו כל אחד, ובדקו רק את מרכז המצח. סימן נוסף שעוזר, הפתעה כמעט אף פעם לא נמשכת יותר משנייה. אם היא נמשכת, היא מבוימת.
כעס מול ריכוז. בשניהם הגבות יורדות ומתכווצות. ההבדל הוא בפה, בכעס השפתיים נלחצות לקו דק והמבט ננעל על יעד. בריכוז הפה רפוי או פתוח קלות, והמבט נודד או ממוקד בחפץ ולא באדם. כמה אנשים כבר האשמתם בכעס כשהם פשוט חשבו לעומק? אה? תחשבו על זה.
בוז מול חצי חיוך. שניהם א-סימטריים, שניהם מרימים זווית פה אחת. ההבדל: בבוז יש מתח והידוק בזווית הפה, העיניים לא משתתפות בכלל, וזה מופיע כהבזק שנעלם מיד. בחצי חיוך ביישני יש ריכוך סביב העיניים והתנועה איטית יותר. הזוג הזה הכי חשוב מכולם, בוז הוא הרגש היחיד שנמצא במחקר כמנבא הרסני ביחסים, וזה בדיוק הרגש שהכי קל לפספס.
איך מתרגלים את זה: במקום לשאול "איזה רגש זה?", שאלו "מבין השניים האלה, מי משניהם?". בחירה בין שתי אפשרויות מאלצת את המוח לחפש את ההבדל הספציפי במקום לסרוק את כל הפנים. זו הדרך המהירה ביותר שאני מכיר לבנות עין מדויקת.
4 הטעויות שאני רואה אצל כל מתחיל
טעות 1: לקפוץ למסקנה. ראיתם הבזק של פחד ומיד החלטתם "הוא משקר". לא. ראיתם שיש רגש שמישהו לא רצה להראות. זה הכל. ה"למה" עדיין לגמרי פתוח, ואדם דובר אמת מפחד לא פחות מאדם שמשקר, לפעמים יותר. הרחבתי על זה במאמר איך מזהים שקרן.
טעות 2: לתרגל בלי בייסליין. אתם מסתכלים על אדם 5 שניות ומחליטים שהוא מתוח. אולי הוא פשוט כזה? בלי לדעת איך הוא נראה רגוע, אין לכם שום נקודת ייחוס.
טעות 3: לחפש רק את הפנים. מיקרו הבעה היא איתות אחד מתוך מערכת. הידיים, הכתפיים, קצב הדיבור, הנשימה, הכל מדבר. הגוף מדבר גם כשאתה שותק. תתחילו מהתמונה הרחבה במדריך קריאת שפת גוף.
טעות 4: לתרגל על חיוכים בלבד. חיוך הוא ההבעה הכי מזויפת בעולם ולכן הכי מפתה לתרגל עליה, אבל גם הכי מבלבלת למתחילים. תתחילו מגועל וכעס, שהם חד-משמעיים, ורק אז תעברו לחיוך. איך בכל זאת מפרידים אמיתי ממזויף, פירקתי בחיוך אמיתי מול חיוך מזויף.
מה קורה כשמתאמנים על אנשים אמיתיים
יש רגע בתרגול שבו הדברים מתהפכים. עד אליו אתם "מחפשים הבעות", ומרגישים כמו בלש מגושם. אחריו אתם פשוט יושבים בשיחה, ופתאום משהו קופץ לכם לעין בלי שביקשתם. זה לא קסם. זה המוח שהפך את הסריקה לאוטומטית, בדיוק כמו שנהג ותיק לא "חושב" על הילוכים.
ופה מגיעה נקודה שחשוב לי להגיד, כי היא נוגעת ליושרה של כל התחום, היתרון שלכם בשיחה אמיתית הוא ענק ביחס למעבדה. במחקר מקרינים לנבדק תמונה סטטית ל-40 אלפיות שנייה, בלי הקשר, ומודדים דיוק. בשיחה אמיתית יש לכם הקשר, רצף, בייסליין, ואפשרות לשאול שאלת המשך. אתם יודעים מה נאמר בשנייה שבה הפנים קפצו. זה בדיוק למה מספרי הדיוק במעבדה לא מתארים את התקרה שלכם בשטח.
אבל, וזו ההסתייגות שאני לא מוותר עליה, זה גם המקום שבו הכי קל להיסחף. ככל שתשתפרו, כך תגדל הפיתוי "לאבחן" אנשים. אל תעשו את זה. אתם לא מאבחנים ולא מאשימים; אתם מזהים ומגנים על עצמכם. פני פוקר תשאירו לפוקר, ואבחונים תשאירו לאנשי מקצוע. מי שרוצה לראות איך זה נראה כשהכלי הזה מופנה לזיהוי מניפולציה, כתבתי על זה במיקרו הבעות של מניפולטור.
ומי שרוצה להבין לעומק את המערכת שמתחת לכל זה, יחידות הפעולה, FACS, המדע של אקמן, הכל נמצא במדריך פול אקמן ו-FACS.
שאלות נפוצות על אימון מיקרו הבעות
כמה זמן לוקח ללמוד לזהות מיקרו הבעות?
שיפור מדיד בזיהוי רגשות בתמונות מופיע כבר אחרי שעה עד שעתיים של אימון ממוקד עם משוב מיידי. יכולת יציבה בשיחה אמיתית, מול אדם חי ובזמן אמת, דורשת תרגול עקבי של 6-8 שבועות בקצב של 10-15 דקות ביום. ההתמדה קובעת, לא הכישרון.
האם כל אחד יכול ללמוד לזהות מיקרו הבעות?
במחקרי האימון כמעט כל הנבדקים השתפרו, ללא קשר לרמת ההתחלה שלהם. יש שונות טבעית, יש מי שמתחיל גבוה יותר, אבל היכולת הזו נלמדת ולא מולדת. זו לא בעיה של ידע או מוטיבציה, זו שאלה של תרגול עם משוב.
אפשר להתאמן לבד או צריך קורס?
אפשר בהחלט להתחיל לבד, הילוך איטי, אימון מול מראה, צפייה בלי סאונד. המגבלה של תרגול עצמאי היא המשוב, כשאתם טועים, אין מי שיגיד לכם. וטעות שחוזרת בלי תיקון הופכת להרגל. קורס מובנה נותן חומר מדורג ומשוב על אנשים אמיתיים, וזה מקצר את הדרך משמעותית.
האם אימון מיקרו הבעות באמת עוזר לזהות שקרים?
לא באופן ישיר, וכל מי שטוען אחרת מוכר לכם סיפור. הדיוק הממוצע בזיהוי שקר עומד על כ-54% (Bond & DePaulo, 2006) וזה כמעט הטלת מטבע. מה שהאימון כן נותן. זיהוי אמין יותר של רגש מוסתר, ואיתור נקודות החום בשיחה, הרגעים שבהם כדאי לעצור, להעמיק ולשאול עוד. ההעמקה הזו היא שמגלה את האמת, לא הפנים עצמן.
באיזה חומר הכי כדאי להתאמן?
בחומר לא משוחק: ראיונות עיתונאיים, מסיבות עיתונאים, פאנלים, עדויות, ראיונות ספורט אחרי הפסד. בסרטים ובסדרות שחקנים מייצרים הבעות מאקרו מוגזמות בכוונה, הן לא מיקרו הבעות, והתרגול עליהן מאמן אתכם לזהות משחק במקום רגש.
מאיפה מתחילים היום
אל תחכו לרגע המושלם. קחו היום ראיון אחד ביוטיוב, הורידו את הסאונד, האטו ל-0.25 והסתכלו רק על הגבות. חמש דקות. זה השלב הראשון בשבוע 1, ואתם כבר בפנים.
ומי שרוצה לעשות את זה ברצינות, עם חומר מדורג, תרגול על עשרות פנים אמיתיות ומשוב שמתקן אתכם לפני שהטעות הופכת להרגל, בדיוק בשביל זה בניתי את קורס מיקרו הבעות פנים. שם עוברים רגש-רגש, שלב-שלב, ויוצאים עם עין שכבר אי אפשר לכבות. מי שרוצה את התמונה המלאה של קריאת אנשים, קורס שפת גוף, ומי שמעדיף להתחיל מהבסיס, הספר שלי "איך לדבר עם הגוף".
מקורות
המאמר מבוסס, בין היתר, על: Ekman, P. & Friesen, W. V. (1969). Nonverbal leakage and clues to deception. Psychiatry; Ekman, P. & Friesen, W. V. (1978). Facial Action Coding System; Ekman, P. (2003). Emotions Revealed; Bond, C. F. & DePaulo, B. M. (2006). Accuracy of deception judgments. Personality and Social Psychology Review; Matsumoto, D. & Hwang, H. S. (2011). Evidence for training the ability to read microexpressions of emotion. Motivation and Emotion; Hurley, C. M. (2012). Do you see what I see? Learning to detect micro expressions of emotion. Motivation and Emotion; Frank, M. G. & Svetieva, E. (2015). Microexpressions and deception. In Understanding Facial Expressions in Communication.