אני רונן אהרון גולן, מעל 30 שנה בשפת גוף, ומחבר הספר "איך לדבר עם הגוף". "הילד הפנימי" הוא שם לחלק בתוככם שנשאר תקוע בגיל שבו קרתה חוויה מכוננת, והוא מחזיק מאז את הפחדים, הכמיהות והפצעים של אותו גיל. זו לא מטאפורה מעורפלת. הרבה פעמים זה המקור של דפוס אחד שרץ אצלכם על אוטומט גם היום.

אני עובד גם עם אנשים באופן אישי, ומה שאני פוגש שוב ושוב אצל מי שמרגיש תקוע זה לא חוסר מוטיבציה וגם לא עצלות. זו תגובה אוטומטית שנבנתה מזמן, הרבה לפני שהוא ידע לדבר עליה. אז במאמר הזה אני רוצה לקחת מושג שנהיה מעורפל ו"רוחני" מדי, ולהחזיר אותו לקרקע. לא כדי שתחיו מחדש כל זיכרון קשה, אלא כדי שתבינו מה רץ אצלכם היום, ומאיפה זה הגיע.

מאיפה הגיע המושג של הילד הפנימי

המושג לא נולד באינסטגרם. השורש שלו אצל קרל יונג, הפסיכיאטר השוויצרי שדיבר על ארכיטיפ "הילד" שבתוך הלא מודע: החלק ששומר על החיוניות, היצירתיות והספונטניות שלנו, אבל גם על הפצעים הכי עמוקים. יונג ראה בחיבור מחדש לחלק הזה תנאי לצמיחה אישית.

מי שהפך את הרעיון לשיטת עבודה מוכרת היה ג'ון ברדשו (John Bradshaw), בספר שלו "Homecoming". הוא טען משהו פשוט ומדויק: חוויות רגשיות מהילדות שלא עובדו ממשיכות לנהל אותנו בבגרות, דרך התנהגות אוטומטית. ברדשו תיאר את הילד הפנימי גם כמקור של החיוניות שלנו וגם כמקום שבו נשמרים הפצעים. שני הדברים חיים באותו מקום, ובגלל זה זו עבודה עדינה.

אני מכבד את המסורת הזאת. היא אמיתית, והיא עמדה במבחן הזמן. הביקורת שלי היא לא על התיאוריה, אלא על מה שעשו איתה בשוק. לקחו רעיון מדויק והפכו אותו לתעשייה של קלפים, הקלטות, סדנאות סוף שבוע ו"חפירה" בלי סוף. הרבה פעמים מה שעוזר יותר זה למקד את הזרקור בדפוס אחד שחוזר, ולהבין אותו. ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין לטייל בעבר לבין להשתחרר ממנו.

איך פציעה קטנה הפכה לדפוס שלם

אני אספר לכם משהו אישי. הייתי ילד ביישן ומגמגם, הצעיר במשפחה, והיו משתיקים אותי. וילד שמשתיקים אותו מספיק פעמים לומד לקח אחד: הקול שלי מסוכן, עדיף לבלוע. זו לא הייתה החלטה מודעת, זו הייתה הגנה. ובאותו רגע היא אפילו עבדה, היא הורידה את הכאב.

הבעיה מתחילה כשההגנה הזאת לא מקבלת הודעה שהחירום נגמר. הילד בן השש בונה מנגנון, והמנגנון ממשיך לרוץ אצל האיש בן הארבעים. הוא לוקח חוויה אחת, מסיק ממנה חוק על העולם, ומריץ את החוק הזה שוב ושוב. ככה פציעה נקודתית הופכת לדפוס שחוזר בזוגיות, בכסף, בעבודה ובביטחון העצמי. וזו לא בעיה של ידע או של מוטיבציה. אתם יכולים לדעת בדיוק מה נכון לעשות, והמנגנון הישן עדיין ינצח, כי הוא לא מדבר בשפה של היגיון, הוא מדבר בשפה של הישרדות.

המילה החשובה פה היא "אוטומטי". דפוס אמיתי לא מרגיש כמו בחירה, הוא מרגיש כמו האמת, כמו מי שאתם. ובגלל זה כל כך קשה לראות אותו מבפנים. הילד שהחליט פעם "אני אסתדר לבד" לא חושב שהוא מסרב לעזרה, הוא בטוח שככה נכון. הילד שלמד "עדיף לרצות כדי שיאהבו אותי" לא מרגיש שהוא מוותר על עצמו, הוא מרגיש שהוא בן אדם טוב. הדפוס תמיד מתחפש להיגיון, לערכים, לאופי. ככה אנשים חכמים ומצליחים יכולים להיות תקועים שנים באותה נקודה בדיוק, ולא להבין למה.

ופה נכנס התחום שלי. הגוף מדבר גם כשאתם שותקים. הפציעה הישנה לא נשמרת רק כזיכרון בראש, היא חיה גם במתח בכתפיים, בנשימה הרדודה, במבט שנשבר לרגע כשנוגעים בנושא הלא נכון. ואנשים שמולכם קולטים את זה מהר, עוד לפני המילה הראשונה, כי הדפוס משדר את עצמו החוצה.

הגשר משפת הגוף: הילד הפנימי משדר החוצה

אחרי מעל 30 שנה בשפת גוף, אני רוצה לחבר לכם בין שני העולמות. הרעיון שהילד הפנימי הוא משהו "רוחני" ומעורפל מפספס נקודה חשובה: הוא מאוד פיזי. מה שנפגע בילדות לא נשמר רק בזיכרון. הוא נשמר גם בגוף, במתח של השרירים, בדפוסי הנשימה, בתגובות הפחד האוטומטיות. ובגלל זה, הרבה פעמים רואים את הדפוס בגוף עוד לפני שמישהו אמר עליו מילה.

תסתכלו על מבוגר שמדבר על ההורה שביקר אותו כל הילדות. הכתפיים עולות קצת, הסנטר יורד, הקול נהיה שטוח. לרגע קצר הוא שוב בן שבע. זו לא הצגה וזו לא חולשה, זה הילד הפנימי שעולה לפני השטח דרך הגוף. וכאן עובד עיקרון הבייסליין שאני מלמד את התלמידים שלי: הגוף מדליף לנו מידע, אבל סימן אחד לא אומר לנו כלום. אני מחפש צביר של סימנים, ושינוי לעומת איך שהבן אדם נראה כשהוא רגוע. כשהשינוי הזה חוזר שוב ושוב סביב אותו נושא, הרבה פעמים זה מצביע על נקודה רגישה שנבנתה מזמן. ואם מעניין אתכם איך המנגנון הזה עובד בכלל, כתבתי על זה במדריך שלי על איך לקרוא שפת גוף.

ומה זה אומר בשבילכם? שאתם לא צריכים "להאמין" ברעיון של הילד הפנימי כדי שהוא ישפיע עליכם. הוא כבר משפיע, בכל שיחה, בכל ראיון עבודה, בכל דייט. התת מודע מנהל אתכם גם כשאתם בטוחים שאתם בשליטה, והוא עושה את זה קודם כל דרך הגוף.

הסימנים של ילד פנימי פצוע בבגרות

לפני שאתם רצים לאבחן את עצמכם, אותה זהירות מקצועית שאני חוזר עליה בכל תחום: כולנו מגיבים לפעמים חזק מדי, ותגובה אחת לא אומרת הרבה. מה שמעניין זה כמה סימנים ביחד, ושינוי לעומת מה שרגיל אצלכם. אם כמה שורות בטבלה גורמות לכם לחשוב "רגע, זה אני", כנראה שיש שם דפוס.

הסימן בבגרותמה הילד הפנימי מנסה להגן עליו
תגובת יתר לביקורת קטנההילד שהרגיש שהוא לא מספיק טוב, ומגן על עצמו מעוד דחייה
ריצוי כרוני, קושי להגיד לאהילד שלמד שאהבה מותנית בלהיות נוח לאחרים
חבלה עצמית רגע לפני הצלחההילד שנאמן לגרסה מוכרת ובטוחה שלכם, גם אם היא כואבת
פחד נטישה או קנאה לא פרופורציונליתהילד שחווה חוסר יציבות רגשית ועדיין דרוך
ביקורת עצמית אכזרית, קול פנימי מלקההילד שהפנים קול מבקר של מבוגר משמעותי
קושי לבקש עזרה או להיראות פגיעהילד שלמד שעדיף להסתדר לבד כדי לא להתאכזב
חזרה לאותו סוג של בני זוג או קונפליקטיםהילד שמנסה לתקן את הסיפור הישן דרך אנשים חדשים

תסתכלו על העמודה השנייה. אף אחד מהסימנים האלה הוא לא "פגם באופי". כל אחד מהם היה פעם פתרון חכם של ילד שניסה לשרוד מצב. וזה בדיוק המעבר שאני מחפש אצל אנשים, מ"מה לא בסדר בי" ל"ממה המנגנון הזה ניסה להגן עליי". ברגע שרואים את זה, הבושה יורדת, ובמקומה נפתחת אפשרות לעשות משהו. ואם אתם מזהים אצלכם את החזרה הזאת על אותם מצבים, כתבתי על זה בהרחבה במאמר על למה אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותם דפוסים.

למה אתם לא חייבים לחפור בכל זיכרון

זו אולי הנקודה הכי חשובה במאמר, ואני אומר אותה בזהירות. יש מקרים של טראומה מורכבת, התעללות והזנחה עמוקה, שצריכים ליווי טיפולי מקצועי ומתמשך. אין שם קיצורי דרך, ואני אחזור על זה גם בסוף. אבל אצל הרבה אנשים, ההנחה שצריך לעבור מחדש כל אירוע כואב מהילדות כדי להשתחרר פשוט לא נכונה.

תחשבו על זה ככה: אתם לא צריכים לראות שוב את כל הסרט כדי לדעת איזו סצנה בנתה את האמונה. הרבה מהזיכרונות הם וריאציות של אותו דבר, והדפוס עצמו אחד. כשמבינים איזה חוק פנימי נכתב שם ("אני לא בטוח", "אני לבד", "אני לא מספיק"), אפשר להתחיל לעבוד מולו. וחפירה אינסופית לפעמים אפילו מחזירה אתכם לתפקיד הקורבן שוב ושוב, במקום לשחרר אתכם ממנו. המטרה היא לא לבקר יותר בעבר. המטרה היא שהעבר יפסיק לבקר אתכם.

ויש עוד סיבה שאני זהיר עם החפירה. מה שחוזרים עליו שוב ושוב נהיה חזק יותר בראש, וזה נכון גם לסיפור של הכאב. אני פוגש אנשים שמכירים את הפצע שלהם לפרטי פרטים, ועדיין מרגישים תקועים באותו מקום בדיוק. הידיעה על העבר לא שחררה אותם. הפער הוא בין להבין את הדפוס לבין לשנות אותו, ועל הפער הזה בדיוק כדאי לעבוד.

מה כן עובד: לשחרר נקודה אחת

אז אם לא חופרים שנים, מה כן? אני לא אתן לכם פה מתכון של שלבים, כי עבודה עם כאב מהילדות היא לא משהו שעושים לפי רשימה מהאינטרנט. אבל יש כמה עקרונות שחוזרים כמעט בכל עבודה טובה עם הילד הפנימי:

  • הדפוס חשוב יותר מהסיפור. השאלה היא לא רק "מה קרה לי בגיל שבע", אלא "איזו תגובה אוטומטית חוזרת אצלי כל פעם שאני מרגיש מאוים".
  • רחמים במקום בושה. כל עוד אתם שונאים את החלק הזה בעצמכם, הוא רק נלחם חזק יותר. כשאתם מבינים ממה הוא ניסה להגן עליכם, משהו מתרכך.
  • המבוגר שאתם היום. הילד הפנימי לא צריך שתריבו איתו, וגם לא שתתמכרו אליו. הוא צריך מבוגר שיזכיר לו שהחירום נגמר, והמבוגר הזה זה אתם, היום.

ושימו לב מה אין פה: אין האשמה של ההורים, אין דרישה לסלוח לפני שאתם מוכנים, ואין הבטחה שכל הכאב ייעלם בין רגע. יש דבר אחד, להחזיר לכם את ההגה. ואם אתם רוצים צעד אחד קטן לשבוע הקרוב: בפעם הבאה שאתם מגיבים חזק מדי, רק תשימו לב מה קורה לכם בגוף באותו רגע. בלי לתקן כלום, רק לשים לב.

ולפעמים צריך מישהו מבחוץ שיעזור לראות את הרגע שבו הילד עדיין מחזיק את ההגה במקומכם. אם הכאב מהילדות עמוק, אם היו שם פגיעה, התעללות או הזנחה, המקום הנכון הוא איש מקצוע טיפולי שילווה אתכם לאורך זמן. ואם אתם מרגישים שהחלק הזה מחובר אצלכם לתחושה כללית של חוסר, תקראו גם על תחושת הריקנות שממשיכה גם כשהכל נראה בסדר, ואם זה מרגיש יותר כמו קיר שחוסם אתכם מבפנים, הרחבתי במאמר על חסמים רגשיים ואיך משחררים אותם.

הכוח להיות אלפא

הילד שלמד לבלוע את הקול שלו מופיע הרבה פעמים גם אצל המבוגר: בכתפיים שנאספות, בקול שנחלש, בפחד לתפוס מקום בחדר. את הצד הזה אני מלמד ב"הכוח להיות אלפא", קורס מעשי בשפת גוף, לא טיפול. חמישה מפגשי ערב בתל אביב, עד 25 בכיתה, ובכל מפגש מתרגלים בפועל. מתחילים ממה שאתם משדרים, ומשם עוברים לקרוא את מי שמולכם. בסוף המפגש הרביעי יוצאים ביחד לבר ומתרגלים על אנשים אמיתיים. המחזור הקרוב מתחיל בחמישי 19.11. לפרטים על קורס שפת הגוף אלפא, או כתבו לי "אלפא" בוואטסאפ 058-6322558.

שאלות נפוצות על הילד הפנימי

מה זה בעצם הילד הפנימי?

זה החלק הרגשי בתוכנו שנשאר "בגיל" שבו עברנו חוויות מכוננות, ושומר מאז את הרגשות, הצרכים והפחדים של אותו גיל. המושג הגיע מקרל יונג, ופותח על ידי ג'ון ברדשו. בפועל, "הילד הפנימי" הוא שם למקור של דפוס אוטומטי שממשיך לרוץ גם בבגרות.

איך יודעים שהילד הפנימי שלי פצוע?

מחפשים כמה סימנים שחוזרים יחד, ולא סימן אחד. תגובות יתר לביקורת, ריצוי כרוני, חבלה עצמית, פחד נטישה, ביקורת עצמית אכזרית וחזרה לאותם סוגי קונפליקטים, כשהם מופיעים ביחד ושוב ושוב, בדרך כלל מצביעים על דפוס מהילדות שעדיין פעיל.

האם חייבים שנים של טיפול כדי לרפא את זה?

זה תלוי בעומק של מה שאתם סוחבים. טראומה מורכבת, פגיעה או הזנחה בילדות צריכות ליווי מקצועי מתמשך, ואין בזה שום בושה. בדפוס ממוקד יותר לא תמיד צריך לעבור מחדש כל זיכרון, אבל גם זו עבודה שלוקחת זמן ולא קורית ברגע.

מה ההבדל בין עבודה עם הילד הפנימי לבין סתם תרגיל הרגעה?

תרגיל הרגעה נועד להרגיע את המערכת לרגע, וזה בסדר גמור. עבודה עם הילד הפנימי מנסה להבין ממה הדפוס הישן מגן עליכם, ולשנות את התגובה האוטומטית לאורך זמן. רגיעה זה טוב, אבל שינוי דורש לגעת בשורש ולא רק לחבק אותו.

האם אפשר לעשות את זה לבד?

אפשר להתחיל לבד: לשים לב לסימנים, ולתפוס את הרגעים שבהם הדפוס נדלק. אבל הדפוס הוא בדיוק הנקודה העיוורת שלכם, ולכן קשה לראות אותו מבפנים. כמו ששחקן צריך במאי, לפעמים צריך מבט מקצועי מבחוץ.

לפני שאתם ממשיכים

לא צריך לחיות מחדש את הכל כדי להתחיל לשנות. אם קראתם עד כאן וזיהיתם את הדפוס שחוזר אצלכם, זה כבר צעד. אני עובד עם אנשים גם באופן אישי, בליווי ONE SHOT, תהליך של פגישות בודדות. ובכאב עמוק מהילדות, המקום הנכון הוא ליווי טיפולי לאורך זמן.

שורת אחריות: התוכן במאמר הוא מידע כללי והכוונה אישית, ואינו תחליף לטיפול פסיכולוגי, לאבחון או לייעוץ רפואי או נפשי מקצועי. טראומה מורכבת דורשת ליווי מקצועי מתמשך. אם אתם חווים מצוקה נפשית, מחשבות אובדניות או משבר, פנו לעזרה: קו ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בטלפון 1201, חינם ואנונימי, 24 שעות ביממה. למצב חירום מיידי: 101 או חדר המיון הקרוב.

מקורות

Jung, C. G. (1951). "The Psychology of the Child Archetype". · Bradshaw, J. (1990). "Homecoming, Reclaiming and Championing Your Inner Child". · מרכז ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, קו 1201.

מחזור 45 נפתח בחמישי 19.11
קורס שפת גוף פרונטלי בתל אביב
הכוח להיות אלפא

ב-5 מפגשים תלמדו מה אתם משדרים, ואיך לקרוא את מי שמולכם עוד לפני שהוא פתח את הפה.

  • 5 מפגשי ערב, ורונן מלמד בעצמו
  • תרגול על אנשים אמיתיים, עד 25 בכיתה
  • לגברים ולנשים
לפרטים ולשריון מקום או כתבו "אלפא" בוואטסאפ