מה העיניים באמת חושפות? לא שקר לפי כיוון המבט, זה מיתוס שהמדע הפריך. מה שהעיניים כן מסגירות הוא רגש. התרחבות אישונים כשמשהו מעניין אותנו, "חסימה" של העפעפיים כשמשהו לא נעים, שינוי בקצב המצמוץ מול הבייסליין, וחיוך אמיתי שמקמט את שריר העין. הכול תלוי בהקשר ובאשכול, סימן בודד לא אומר כלום.
אני רונן גולן, מומחה לשפת גוף ומחבר הספר "איך לדבר עם הגוף". אין איבר בגוף שמייחסים לו יותר שטויות מהעיניים. "הוא הסתכל שמאלה, אז הוא משקר". "היא לא מסתכלת לי בעיניים, יש לה מה להסתיר". אני שומע את זה כל הזמן, ואני חייב לומר לכם בכנות, רוב זה בולשיט. אבל, וזה אבל חשוב, העיניים כן מספרות סיפור אמיתי, פשוט לא את הסיפור שמכרו לכם. במאמר הזה אני אפריד לכם את המדע מהאגדות, ואתן לכם כלים שבאמת עובדים.
המיתוס הגדול: הסטת מבט לא אומרת שקר
בואו נתחיל מהמיתוס הכי עמיד שיש: "מי שמסיט מבט משקר". תחשבו על זה. כשאתם מנסים להיזכר בכתובת, איפה אתם מסתכלים? למעלה, הצידה, לתקרה. זה לא שקר, זה חשיבה. הסטת מבט היא לרוב סימן לעומס קוגניטיבי, לא לחוסר יושר.
וזה לא רק היגיון, זה מחקר. חוקרים מאוניברסיטאות אדינבורו והרטפורדשייר בבריטניה בדקו את התיאוריה הפופולרית שכיוון המבט מסגיר שקר (הרעיון מ-NLP ש"מבט ימינה = המצאה"). התוצאה? אין שום קשר. הם ניתחו אנשים ששיקרו ואנשים שאמרו אמת, ולא מצאו הבדל עקבי בכיוון המבט. אני מבטיח לכם, מי שאומר לכם שהוא מזהה שקר לפי לאן אתם מסתכלים, מוכר לכם קסם, לא מדע.
ויותר מזה, שקרנים מיומנים דווקא מגבירים קשר עין, כי הם יודעים שמצפים מהם להימנע ממנו. אז אם אתם צדים שקר לפי מבט נמנע, אתם צדים את השחקנים הגרועים בלבד. זה בדיוק מה שאני מפרק במדריך לזיהוי שקרן.
מיתוס ה-NLP: האם כיוון המבט באמת מסגיר שקר?
בואו ניכנס לזה יותר לעומק, כי המיתוס הזה מגיע ממקום מאוד ספציפי, עולם ה-NLP. לפי המודל של תנועות עיניים ב-NLP, מבט למעלה-ימינה אומר שאתם "בונים" תמונה בדמיון (כלומר ממציאים), ומבט למעלה-שמאלה אומר שאתם נזכרים במשהו אמיתי. נשמע מדעי, אה? יש אפילו תרשימים יפים עם חצים. הבעיה. במשך עשרות שנים אף אחד לא בדק את זה במעבדה. עד שבדקו.
בשנת 2012 פרסם פרופ' ריצ'רד וייזמן (Wiseman) עם צוותו מחקר ב-PLOS ONE שבדק את הטענה ישירות. הם צילמו אנשים משקרים ואנשים דוברי אמת, קידדו את תנועות העיניים שלהם פריים אחרי פריים, ואפילו בדקו האם אימון במודל ה-NLP משפר את היכולת לזהות שקרים. התוצאה חד-משמעית, אין שום קשר בין כיוון המבט לשקר, והאימון לא שיפר כלום. המודל פשוט לא עובד.
ולמה אני מתעכב על זה? כי כאן בדיוק עובר הקו בין מומחה לשפת גוף לבין מספר סיפורים, מומחה אמיתי יודע להגיד לכם גם מה לא עובד. מבט ושקר הם לא זוג, מבט ועומס קוגניטיבי כן. אז בפעם הבאה שמישהו "קורא" אתכם לפי כיוון העיניים, אתם יודעים בדיוק כמה זה שווה.
אז מה העיניים כן חושפות?
הנה החלק המעניין. יש בעיניים סימנים אמיתיים, שקשורים ישירות למערכת העצבים האוטונומית, כלומר כאלה שקשה מאוד לזייף. אלה הסימנים ששווה להכיר:
התרחבות אישונים (Pupil Dilation)
האישונים שלנו לא מגיבים רק לאור, הם מגיבים לרגש. כשאנחנו רואים משהו שמעניין אותנו, מושך אותנו או מרגש אותנו, האישונים מתרחבים כדי "לקלוט" יותר. זה סימן ביולוגי אמיתי שאי אפשר לשלוט בו. החיסרון? הוא מושפע חזק מאוד מתאורה, אז אי אפשר לסמוך עליו לבד, אבל בתנאי אור קבועים, שינוי בגודל האישון הוא מידע יקר.
חסימת עיניים (Eye Blocking)
כשמשהו לא נעים לנו, הגוף מנסה "לחסום" אותו, מצמוץ ארוך, עצימת עיניים לרגע, או כיסוי בזרוע. תחשבו על הרגע שבו אתם שומעים חדשות רעות: העיניים נעצמות מעצמן. זה רפלקס עתיק. שינוי פתאומי בדפוס הזה, בתגובה למשהו ספציפי, מספר לכם משהו.
שינוי בקצב המצמוץ
בבסיס אנחנו ממצמצים בערך 15-20 פעם בדקה. תחת מתח או עומס רגשי הקצב יכול לזנק. אבל, ושימו לב, מה שמעניין הוא לא המספר, אלא השינוי מהבייסליין של האדם הספציפי. עלייה חדה בקצב המצמוץ אחרי שאלה מסוימת מעניינת. הקצב עצמו לבד לא אומר כלום.
חיוך דושן, הראיה שסביב העיניים
ההבדל בין חיוך אמיתי למזויף לא נמצא בפה, הוא בעיניים. חיוך אמיתי (חיוך דושן) מפעיל את שריר ה-Orbicularis Oculi סביב העין, ויוצר את הקמטוטים הקטנים בזוויות. את השריר הזה כמעט אי אפשר להפעיל בכוונה. אם הפה מחייך אבל העיניים "שקטות", כנראה מדובר בחיוך מנומס, לא בשמחה אמיתית. הרחבתי על זה במדריך לחיוך אמיתי מול מזויף.
טבלה: סימנים בעיניים והטעות הנפוצה
זו הטבלה שאני נותן לתלמידים שלי. שימו לב לעמודה השלישית, שם נמצאות רוב הטעויות שאנשים עושים:
| סימן בעיניים | מה זה כנראה אומר | הטעות הנפוצה |
|---|---|---|
| הסטת מבט הצידה/למעלה | חשיבה, היזכרות, עיבוד מידע | "הוא משקר", לא נכון, זה עומס קוגניטיבי |
| התרחבות אישונים | עניין, משיכה, ריגוש | התעלמות מהתאורה, שמשנה הכול |
| מצמוץ ארוך / עצימת עיניים | חסימה של משהו לא נעים | "הוא מתעייף", לפעמים זו תגובה רגשית |
| עלייה בקצב המצמוץ | מתח או עומס, אם שונה מהבייסליין | ספירת מצמוצים בלי להכיר את הנורמלי שלו |
| עיניים "מחייכות" עם קמטוטים | חיוך אמיתי (דושן) | להסתכל רק על הפה ולהחמיץ את העיניים |
| קשר עין ממושך מאוד | לעיתים שליטה או אי-נוחות, לא בהכרח כנות | "קשר עין = יושר", שקרנים מגבירים אותו |
"כלל 3 השניות" לקשר עין
אחת השאלות שאני הכי מקבל: "כמה זמן להסתכל בעיניים?". יותר מדי, ואתם נתפסים תוקפניים או מוזרים. פחות מדי, ואתם נראים חמקמקים או חסרי ביטחון. הכלל הפשוט שאני מלמד הוא כלל 3 השניות. החזיקו קשר עין נוח כ-3 שניות, ואז העבירו את המבט באופן טבעי, לצד, למטה, למחווה של יד, וחזרו. זרימה, לא נעיצה.
יש גם כלל אצבע מוכר יותר: בערך 60-70% קשר עין כשאתם מקשיבים, ופחות מזה כשאתם מדברים. למה? כי כשאנחנו מדברים אנחנו מטבענו מסיטים מבט כדי לחשוב, וזה בסדר גמור. אל תילחצו מזה. תחשבו על זה. המטרה היא לגרום לצד השני להרגיש נראה, לא להרגיש נחקר.
וכמובן, הקשר תרבותי קריטי. בחלק מהתרבויות קשר עין ממושך נחשב לא מנומס או אפילו מתגרה. תמיד קראו את האדם ואת הסיטואציה, לא נוסחה מוחלטת. זה עיקרון שחוזר לאורך כל המדריך לקריאת שפת גוף.
הכלל שמעל הכול: בייסליין, אשכול, הקשר
אני חוזר על זה בכל מאמר, בכל הרצאה, ולא במקרה, כי זה העיקר. אין סימן בודד בעיניים שאומר משהו בפני עצמו. אישון מתרחב יכול להיות עניין או פשוט חדר חשוך. מצמוץ מהיר יכול להיות מתח או עדשת מגע שמציקה. כדי לקרוא נכון אתם צריכים שלושה דברים:
- בייסליין: איך העיניים של האדם מתנהגות כשהוא רגוע? רק שינוי מזה מעניין.
- אשכול: האם הסימן בעיניים מלווה בעוד סימנים שמצביעים לאותו כיוון?
- הקשר: מה קורה בסביבה וברגע? תאורה, תרבות, מה נאמר עכשיו.
מי שקורא עיניים בלי שלושת אלה פשוט מנחש בביטחון. וכוח אמיתי, כמו שאני תמיד אומר, הוא ברוגע, לא בקפיצה למסקנות. אם אתם רוצים להעמיק במה שמופיע על הפנים לרגע קצר ומסגיר רגש אמיתי, זה בדיוק העולם של המיקרו הבעות.
שאלות נפוצות על שפת גוף בעיניים
האם מי שלא מסתכל לי בעיניים משקר?
הימנעות מקשר עין קשורה הרבה יותר לביישנות, אי-נוחות, חשיבה או הבדלים תרבותיים מאשר לשקר. מחקרים מראים שאין קשר אמין בין כיוון המבט לשקר, ושקרנים מיומנים דווקא מגבירים קשר עין. אל תסיקו שקר מהמבט לבד.
מה זה אומר כשהאישונים מתרחבים?
לרוב עניין, משיכה או ריגוש, האישונים מתרחבים כדי לקלוט יותר ממשהו שמושך אותנו. אבל שימו לב, תאורה משפיעה על גודל האישון הרבה יותר מרגש. אפשר להשתמש בסימן הזה רק כשתנאי האור קבועים, ותמיד לצד סימנים נוספים.
כמה זמן נכון להחזיק קשר עין?
השתמשו בכלל 3 השניות: קשר עין נוח לכ-3 שניות ואז הסטה טבעית וחזרה. ככלל אצבע, כ-60-70% קשר עין בזמן הקשבה ופחות בזמן דיבור. המטרה היא שהצד השני ירגיש נראה, לא נחקר.
איך מבחינים בין חיוך אמיתי למזויף לפי העיניים?
חפשו את הקמטוטים בזוויות העיניים. חיוך אמיתי (דושן) מפעיל את השריר סביב העין ויוצר אותם, ואת השריר הזה כמעט אי אפשר להפעיל בכוונה. אם הפה מחייך אבל העיניים נותרות "שקטות", כנראה מדובר בחיוך מנומס.
קצב מצמוץ מהיר תמיד מעיד על מתח?
לא בהכרח. הוא יכול לנבוע מיובש, עדשות מגע, עייפות או תאורה. מה שמעניין הוא שינוי חד מהבייסליין של האדם בתגובה לגירוי מסוים, לא המספר המוחלט. בלי להכיר את הקצב הרגיל שלו, אין לספירה משמעות.
מקורות
- Wiseman, R. et al. (2012), מחקר אדינבורו/הרטפורדשייר על היעדר קשר בין כיוון מבט (NLP) לשקר, PLOS ONE.
- Ekman, P. & Friesen, W., חיוך דושן ושריר ה-Orbicularis Oculi.
- Joe Navarro, "What Every BODY is Saying", חסימת עיניים והתנהגויות מרגיעות.
- עקרונות בייסליין, אשכול והקשר, מתוך ספרי "איך לדבר עם הגוף".
העיניים הן חלון מדהים לרגש, אבל רק אם יודעים לקרוא אותן נכון, בלי המיתוסים. בכל הרצאה על שפת גוף שאני מעביר, קטע העיניים הוא הרגע שבו הקהל מפסיק לרשום ומתחיל להסתכל אחד על השני, כי פתאום מבינים כמה אנחנו חשופים. אם אתם רוצים ללמוד לזהות את הרגעים הקצרים שמסגירים מה אדם באמת מרגיש, הצטרפו לקורס המיקרו הבעות שלי כאן ». רוצים להפוך את הידע הזה למיומנות אמיתית? בקורס שפת גוף אונליין שלי תלמדו לקרוא אנשים צעד-אחר-צעד, ומי שרוצה את המסלול המלא, הקורס הדיגיטלי יחד עם הספר "איך לדבר עם הגוף" זו החבילה שאני ממליץ עליה. לארגונים, סדנת שפת גוף.