שפת גוף בראיון עבודה מכריעה את הראיון עוד לפני התשובה הראשונה שלכם. המראיין מגבש רושם תוך שניות, מהיציבה, מהחיוך, מקשר העין ומלחיצת היד, ורק אחר כך מקשיב למילים. במאמר הזה אני נותן לכם את הכלים לשדר ביטחון, אמינות וחיבור, כדי שהמראיין ירצה דווקא אתכם.
אנחנו בעולם תחרותי. על כל משרה שאתם רצים אליה יש עשרות מועמדים עם יותר ניסיון, יותר ידע אקדמי, יותר "סיבות" שהם יקבלו את התפקיד ולא אתם. אז למה בכל זאת אתם? כי עסקים עושים עם אנשים, וראיון עבודה הוא בדיוק זה: פגישה בין אנשים. אני רונן גולן, מומחה לשפת גוף ומחבר הספר "איך לדבר עם הגוף", והטכניקות שאתן לכם כאן יגרמו לכם להיתפס אטרקטיביים יותר מכל רשימת המועמדים.
למה שפת גוף בראיון עבודה חשובה יותר מקורות החיים?
קורות החיים הכניסו אתכם לחדר. מהרגע הזה, הגוף מדבר. הראיון מתחיל עוד לפני שנכנסתם אליו: אנשים מסתכלים עליכם מהשנייה הראשונה במסדרון, בקבלה, בדרך לכיסא, ומתחילים לבסס דעה. כמו שאומרים, אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני. וזה לא סתם פתגם. מחקר של ג'נין וויליס ואלכסנדר טודורוב מפרינסטון (Willis & Todorov, 2006) הראה שאנחנו מגבשים שיפוט על אמינות וכשירות של אדם בתוך עשירית שנייה מהמבט הראשון בפנים שלו, והשיפוט הזה כמעט לא משתנה גם אחרי צפייה ארוכה יותר.
המשמעות בשבילכם פשוטה: אי אפשר "לחכות לשאלות הקשות" ואז להרשים. עד שהגיעה השאלה הראשונה, המראיין כבר החליט המון. בואו נדאג שהוא יחליט לטובתכם.
איך להתלבש לראיון עבודה?
ראיתי לא מעט אנשים שממעיטים בחשיבות הלבוש, וזה לא משנה איזה סוג עבודה זו. הכלל שלי. תתלבשו לפי מה שמקובל בחברה שאליה אתם מגיעים, רק בגרסה הטובה ביותר שלכם. יש מקומות שכולם בג'ינס וטי-שירט, ויש כאלה שמסתובבים במכנסי ברמודה. לא הגיוני להגיע לשם באלגנט מלא, אבל כן להגיע עם הבגדים הכי מושקעים שלכם באותו סגנון.
אני זוכר שפעם הלכתי להתראיין למשרת מכירות יוקרתית, וראיתי שאין לי בגד מספיק מכובד. הלכתי וקניתי חולצה מכופתרת ומכנס שעלו לי לא מעט כסף, כי היה לי חשוב לשדר את מה שרציתי לשדר. וזה עבד.
שימו לב גם לפרטים: בלי קרעים ולכלוך, בגדים שיושבים טוב, לא ענקיים עליכם (תיתפסו קטנים) ולא צמודים מדי. צבעים ניטרליים כמו לבן ושחור עדיפים על צבעים צועקים, אלא אם זה חלק מהסגנון של המקום.
איך יציבה משדרת ביטחון עצמי בראיון?
היציבה שלנו מעידה על רמת הביטחון העצמי שלנו, ועם תיקונים קלים אפשר גם להיתפס בטוחים יותר וגם להרגיש בטוחים יותר בפועל. הנוסחה, בעמידה ובישיבה. ליישר את הגב, למתוח את הראש כלפי מעלה עם מבט קדימה, לפתוח את בית החזה, לקחת את הכתפיים אחורה, ולהרפות. תעשו את זה מול המראה ותראו שינוי עצום.
אגב, זה לא רק "נראה טוב"
מחקרים על תנוחות פתוחות (איימי קאדי, 2010) מצאו שהן מגבירות את תחושת הביטחון. חשוב לדייק, הטענה על שינויים הורמונליים לא שוחזרה במחקרי המשך (Ranehill ואחרים, 2015), אבל אפקט התחושה כן שוחזר, וזה מה שאתם צריכים לפני דלת של חדר ראיונות. אם אתם רוצים להעמיק, כתבתי מדריך שלם על שפת גוף בטוחה.
מה עושים בזמן הראיון עצמו?
אנרגיה, לא נמנום
כשאתם יושבים מול המראיין, חייכו, ודברו בעוצמה שבה שומעים אתכם כמו שצריך. לא לצעוק, אבל גם לא לדבר חלש ומנומנם. האדם שמולכם צריך להרגיש שהוא לא מתאמץ לשמוע אתכם, ושאתם אנשים אופטימיים וחברותיים. בסופו של יום, כולנו בוחרים לעבוד עם אנשים שכיף לעבוד איתם.
קשר עין והקשבה
קשר עין יציב ורגוע, לא בוהה ולא בורח. כשהמראיין מדבר, הטו קלות את הראש והנהנו לאט, אתם משדרים הקשבה אמיתית, והוא ירגיש שכיף לדבר איתכם. זו אותה טכניקה בדיוק שאני מלמד גם לקריאת שפת גוף של הצד השני, שימו לב מתי המראיין מהנהן, רוכן קדימה או מציץ בשעון, והתאימו את אורך התשובות שלכם.
הטבלה שתיקח אתכם לראיון
| הרגע | עשו | אל תעשו |
|---|---|---|
| כניסה לחדר | יציבה זקופה, צעד רגוע, חיוך | ראש מורד, בהייה בטלפון בהמתנה |
| לחיצת יד | יציבה, יבשה, עם קשר עין | לחיצת "דג רפוי" או מוחצת |
| ישיבה | גב ישר, חזה פתוח, ידיים גלויות | שפיפה, ידיים שלובות, התפרקדות |
| בזמן שאלה | הנהון איטי, הטיית ראש, הקשבה | קטיעת המראיין, מבט לצדדים |
| בתשובה | קול ברור, קצב מתון, מחוות פתוחות | מלמול, דיבור מהיר, נגיעות עצבניות בפנים |
| סיום | קימה זקופה, לחיצת יד, תודה בחיוך | יציאה חפוזה עם גב שפוף |
מה אומר המדע על שפת גוף מול מילים?
אתם תשמעו הרבה ש"93% מהתקשורת היא לא מילולית". בואו נדייק. כלל 7-38-55 של אלברט מהרביאן (1971) נמדד במצבים שבהם מדברים על רגשות והמילים סותרות את הטון ואת שפת הגוף, ואז אנשים מאמינים לגוף ולטון, לא למילים. מה זה אומר בראיון? שאם אתם אומרים "אני מאוד מתלהב מהתפקיד" בקול מנומנם, עם גב שפוף ומבט בשולחן, המראיין יאמין לגוף שלכם, לא למשפט. הרחבתי על זה במאמר על כלל מהרביאן 7-38-55. וזכרו שגם הפנים שלכם משדרות. הבעות זעירות של לחץ ואי-נוחות חומקות החוצה בשבריר שנייה, על זה תוכלו לקרוא במדריך המיקרו הבעות שלי.
המסגרת שלי: 7 צעדים לראיון עבודה מנצח
אחרי שנים של ליווי מועמדים זיקקתי את כל מה שעובד לשבעה צעדים. הם מסודרים לפי סדר הזמן, מהרגע שאתם מקבלים את הזימון ועד הרגע שאתם יוצאים מהחדר.
- שיעורי בית. למדו את החברה ואת קוד הלבוש שלה, והכינו תשובות לשאלות הצפויות.
- שאלת המפתח. שאלו את עצמכם: אילו תכונות יש בי שהם הכי ישמחו לגלות? ואיך אני משדר אותן דרך הגוף, ביטחון, רוגע, אמינות, חמימות ופתיחות?
- לבוש. הגרסה הטובה ביותר שלכם, בסגנון של המקום. נקי, מסודר, יושב טוב.
- דקה לפני הכניסה. יישור גב, פתיחת חזה, כתפיים אחורה, שלוש נשימות איטיות, נכנסים רגועים וזקופים.
- פתיחה. חיוך, קשר עין ולחיצת יד יציבה. הרושם הראשוני נקבע כאן.
- במהלך הראיון. קול ברור ואנרגטי, הנהון איטי בהקשבה, ידיים גלויות ומחוות פתוחות.
- סיום. קימה זקופה, תודה בחיוך, ויציאה באותה נוכחות שבה נכנסתם, מסתכלים עליכם עד הרגע האחרון.
אם תעשו רק את הפעולות האלה, תראו את ההשפעה מיד, המראיין יחייך אליכם, יהיה קשוב וירצה להכיר אתכם יותר. אל תמעיטו בערך של רושם ראשוני וחיבור בין אנשים, אלה הכלים שעושים את כל ההבדל שבעולם.
מה מגייסים באמת רואים: שפת גוף בראיון מנקודת המבט של HR
עד עכשיו דיברנו על מה אתם משדרים. עכשיו בואו נעבור לצד השני של השולחן, כי הבנה של מה שהמגייס רואה תשנה את איך שאתם מתכוננים. מגייסים מנוסים לא מחפשים "סימן מסגיר" אחד; הם קוראים אשכולות. הדבר הראשון שמגייס טוב עושה הוא לקבוע קו בסיס, איך אתם נראים בשיחת החולין הפתוחה, כשאתם רגועים יחסית. ואז הוא שם לב לסטיות ממנו, באיזו שאלה בדיוק הקול ירד, הידיים נעלמו מתחת לשולחן, קצב המצמוץ קפץ.
הפער שהכי מעניין מגייסים הוא פער בין המילים לגוף. מועמד שאומר "עזבתי בהסכמה מלאה" בזמן שהכתפיים נסגרות והמבט בורח, או "אני מסתדר מצוין עם לחץ" עם רגל שרוטטת מתחת לשולחן. אף אחד מהסימנים האלה לא מוכיח שקר, אבל הוא מסמן למראיין בדיוק איפה לחפור עם שאלת המשך. זה כל הסוד. הגוף לא חושף את התשובה, הוא חושף את השאלה הבאה.
ומילה למגייסים ולאנשי HR שקוראים את זה: סימן בודד הוא לא פסק דין. לחץ בראיון הוא מצב טבעי, ומועמד מצוין יכול לרעוד בדיוק כמו מועמד שמסתיר משהו. שפת גוף בגיוס היא כלי לחידוד שאלות, לא מכונת אמת ולא תחליף לבדיקת עומק. בדיוק את המתודולוגיה הזאת, קו בסיס, אשכולות, שאלות המשך, אני מלמד בסדנת שפת גוף למגייסים ולצוותי HR, עם תרגול על ראיונות אמיתיים.
שפת גוף בראיון עבודה בזום, מה משתנה כשהמצלמה באמצע
בזום אתם לא מנהלים את שפת הגוף שלכם. אתם מנהלים מלבן. כל מה שמחוץ למסגרת פשוט לא קיים, והמלבן הזה משנה שלושה דברים מהותיים: מה המראיין רואה, לאן אתם מסתכלים, ומתי הוא רואה את זה. שאר הכללים במאמר הזה נשארים בתוקף.
מסגור. המצלמה בגובה העיניים, לא על הברכיים, מצלמה נמוכה מצלמת אתכם מלמטה ומייצרת זווית שנקראת כהתנשאות גם כשאתם הכי צנועים בעולם. המסגור הנכון הוא חזה ומעלה, עם קצת אוויר מעל הראש. למה חזה? כי אז הידיים בפריים.
ידיים. זו הטעות הכי נפוצה שאני רואה. רוב האנשים מסגרים פנים בלבד, וכל תנועות הידיים, שהן חצי משפת הגוף שלכם, נעלמות. מראיין שרואה ראש מדבר באוויר מקבל פחות מידע ומתחבר פחות. תנו לידיים להיכנס לפריים.
מבט. כאן יש התנגשות בלתי פתירה: להסתכל למצלמה זה קשר עין עבור המראיין, אבל אז אתם לא רואים אותו. להסתכל למסך זה לראות אותו, אבל עבורו אתם מסתכלים למטה. אין פתרון מושלם, יש כלל אצבע שעובד, מסתכלים למסך כשמקשיבים, ועוברים למצלמה במשפטי המפתח של התשובה. גררו את חלון הווידאו של המראיין לצמוד לעדשה, וצמצמתם את הפער.
השהיית רשת. שימו לב לזה, כי זו מלכודת. עיכוב של כמה מאות מילישניות יוצר פאוזה לפני כל תשובה שלכם, ופאוזה לפני תשובה נקראת אצל המוח כהיסוס. אתם לא מהססים, החיבור מהסס. שני דברים עוזרים, חיבור קווי כשאפשר, ולפתוח תשובות בהנהון שגושר על העיכוב. אותו דבר לגבי אי-התאמה מדומה, קול ותמונה שיוצאים מסונכרנים גורמים לכם להיראות כאילו החיוך לא תואם למילים. זה הקידוד, לא אתם.
תאורה. חלון או מנורה מולכם, לא מאחוריכם. אור מאחור הופך אתכם לצללית, ופנים שלא רואים הן פנים שלא קוראים. אם המראיין לא יכול לקרוא את ההבעות שלכם, כל העבודה שעשיתם עליהן הלכה לפח.
ומה לא בשליטתכם? האינטרנט שלו, המסך שלו, ואם המצלמה שלו בכלל דלוקה. אל תבזבזו על זה אנרגיה. תשקיעו בחמישה הדברים שכן בשליטתכם, הם מכסים את רוב הפער.
שאלות נפוצות על שפת גוף בראיון עבודה
כמה מהר המראיין מגבש עליי דעה?
מהר מאוד. מחקר מפרינסטון (Willis & Todorov, 2006) מצא ששיפוטים על אמינות וכשירות נוצרים בתוך עשירית שנייה מהמבט הראשון. לכן הראיון מתחיל בכניסה לבניין, לא בשאלה הראשונה.
מה עושים עם הידיים בזמן ראיון?
ידיים גלויות על השולחן או על הברכיים, ומחוות פתוחות כשאתם מדברים. להימנע משילוב ידיים, מנגיעות עצבניות בפנים ובשיער ומשחק בעט, כל אלה משדרים לחץ וסגירות.
איך מתגברים על לחץ לפני ראיון עבודה?
דרך הגוף: דקה לפני הכניסה יישרו את הגב, פתחו את החזה, הרפו כתפיים ופנים וקחו שלוש נשימות איטיות מהבטן. הגוף הרגוע מאותת למוח שהמצב בשליטה, והתחושה מתיישרת אחריו.
כמה קשר עין זה יותר מדי?
שמרו על קשר עין רוב הזמן כשמדברים אליכם, עם הפסקות טבעיות קצרות למחשבה. בהייה רצופה בלי הפסקה מלחיצה את הצד השני; מבט שבורח כל הזמן משדר חוסר ביטחון. האמצע הטבעי מנצח.
האם הכללים תקפים גם בראיון בזום?
מצלמה בגובה העיניים, יציבה זקופה גם בישיבה, מבט לעדשה כשאתם מדברים, חיוך והנהונים ברורים. הלבוש והרקע הם "לחיצת היד" של הזום, שיהיו מסודרים. אז כן, בהתאמות האלה.
איך יושבים בראיון עבודה?
עמוק בכיסא, גב נשען לאחור וכפות הרגליים על הרצפה, לא על הקצה. ישיבה על קצה הכיסא נראית כמו מישהו שמוכן לברוח. הטו את הגוף מעט קדימה כשאתם עונים על שאלה חשובה; זה מסמן עניין בלי לפלוש למרחב של אף אחד.
האם המראיין באמת קורא אותי לפי שפת גוף?
הוא קורא אתכם, אבל לא כמו בסרטים. רוב המראיינים אינם מאומנים בניתוח התנהגותי, והם קולטים רושם כללי: אנרגיה, עקביות, נוחות. הם לא מפענחים מחוות בודדות. לכן אל תשקיעו בשליטה במחווה מסוימת, אלא ברגולציה עצמית, כשאתם רגועים, כל השאר מסתדר מעצמו.
רוצים להגיע לראיון הבא ברמה אחרת?
הכלים שבמאמר הזה הם ההתחלה. מועמדים שרוצים להשתפר לעומק ימצאו בקורס שפת גוף שלי את המסלול המלא, אני מלמד אתכם לשדר ביטחון ואמינות בכל סיטואציה, ולקרוא את האדם שמולכם בזמן אמת: מראיינים, לקוחות, וכל מי שתפגשו בדרך למעלה. בהצלחה בראיון!
מקורות: Willis & Todorov (2006), Psychological Science, רושם ראשוני ב-100 אלפיות שנייה; Mehrabian (1971), Silent Messages, כלל 7-38-55 ותנאיו; Carney, Cuddy & Yap (2010) ו-Ranehill et al. (2015), תנוחות כוח ומגבלות השחזור.
רוצים להפוך את הידע הזה למיומנות אמיתית? בקורס שפת גוף אונליין שלי תלמדו לקרוא אנשים צעד-אחר-צעד, ומי שרוצה את המסלול המלא, הקורס הדיגיטלי יחד עם הספר "איך לדבר עם הגוף" זו החבילה שאני ממליץ עליה. לארגונים, סדנת שפת גוף.